
שמי קרן שביט (לשעבר: קרן שחם), יזמית לייף סטייל, מעצבת אופנה ומורת דרך לחיים טובים.
נשואה לעידן ואמא גאה לעלמה (10) ונגה (7). את ביתנו בנינו בקיבוץ גבת, בעמק יזרעאל.
הגשמנו חלום של חיי משפחה בטבע ובכפר.
את עבודתי אני חולקת בין העיר ובין הכפר, משתדלת להנות מכל העולמות.
יוצרת בסטודיו שלי "בית לחלוצות" השוכן בתוך מוזאון העמק בקיבוץ יפעת (גם חנות הבית ממוקמת שם)
ומבלה זמן גם בחנות הדגל הממוקמת ברחוב שנקין, בלב ת"א ובמכירות קונספט חוויתיות שאני יוצרת ומפיקה.
"טוב ויפה" הוא הבלוג האישי שלי, אותו אני כותבת כבר 8 שנים.
הוא משמש לי כיומן אישי ובו אני כותבת על כל מה שטוב ויפה בעיני.
מוזמנים להצטרף אלי למסעותי.
צרו קשר: 050-9474785
FOLLOW ME
הצטרפו לרשימת תפוצה
רוצים לקבל עדכון למייל שלכם כל
פעם שאני מפרסמת פוסט?
רשמו את כתובת האימייל:
המייל שלך נוסף לרשימת התפוצה!

הביתה - קלוז'ר לסיפור שעדיין לא נגמר
18 10בוא הביתה - תהפוכות החיים - פוסט אישי על תקווה
16 10דווקא בימים אלו, כשהתקוה נראית קרובה מתמיד, ואנחנו ממש יכולים לחוש אותה בקצה הלשון. רגע לפני שאנחנו מתמסרים לתחושת ההקלה והרווחה שאנחנו מייחלים לה ימים, שבועות, חודשים ושנים... נסיבות חייה של משפחתנו הקטנה מקבלות טוו'יסט גורלי בעלילה.
ביוני 2006 מלאו לי 34. לקראת יום הולדתי שחל ב-21 לחודש, התבשרנו עידן ואני על הריוננו הראשון ועל הרחבתה העתידית של משפחתנו הטרייה. לא היו אנשים מאושרים מאתנו, במשך ימים ריחפנו על עננים של אושר ותקווה. את יום ההולדת בילינו בהתאם למסורת של שנים, בשייט אבובים ובפיקניק על גדות הבניאס. 4 ימים לאחר מכן, ב- 25.06.2006, ענן אפור גדול הופיע וכיסה את ענני השמחה הפרטיים שלנו. התקשורת דיווחה על חטיפתו של החייל גלעד שליט ואני גיליתי לראשונה, שהמתכון של עלייה מואצת ברמות ההורמונים (תחילת ההריון) + צפייה אינטנסיבית (שלא לאמר אובססבית) בחדשות הנוראיות שהגיעו מכל עבר = הרבה הרבה דמעות מלוחות. הדמעות ירדו, טיפטפו וזרמו ממני, חולפות במדרון הבטן ההריונית שטיפחתי במהלך אותם חודשים קשים. מיום ליום גדל הענן האפור גדל והתעצם (ממש כמו הבטן שלי). חודש יולי הביא עימו בשורות קשות של חטיפות נוספות. אהוד גולדווסר ואלדד רגב נחטפו ע"י החיזבלה בגבול הצפון וכתמי הדם הגדולים שנמצאו במקום הותירו חשש כבד לגורלם. החטיפות היוו טריגר למלחמת לבנון השניה, מלחמה עקובה וקשה, כזו שהזיכרון הישראלי היה שמח למחוק מספרי ההיסטוריה, מה שעמד בסתירה מוחלטת לשיאי הסיקור התקשורתי. המלחמה הזאת תיחרט לעד ככזאת שגייסה את התקשורת והתנהלה ממש, אבל ממש אל מול עינינו. הרמטכ"ל דן חלוץ (שהתפטר בעקבות המלחמה) ודוברת צה"ל מירי רגב (שהפכה ל"בשבילך חברת הכנסת") נקטו במדיניות של פתיחות תקשורתית, איפשרו לכתבים לשדר מקו החזית, להצטרף ליחידות לוחמות, לראיין קצינים בשטח, והביאו למרקע הטלוויזיה מדי ערב תדרוך יומי. השליש הראשון של ההריון הראשון שלי, לעד יחרט בזכרוני כאחת התקופות הקשות בחיינו. המשפט אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע מעולם לא שיקף את חיי יותר מאשר בתקופה זו. בחודש יולי 2006 מצאתי את עצמי בהריון ראשון מאהובי, יושבת בין ערימות בלתי ניתנות לתפיסה של קרטונים, בבית אבן חלומי ועתיק במזכרת בתיה ובמקום לשמוח ולהנות סוף סוף מהפירות שלנו, מצאתי את עצמי מתמגנטת למסך הטלביזיה, משותקת מהמשתקף אלי. עידן (שעבר באותה תקופה ימים מאוד אינטנסיביים בעבודה), היה מגיע הביתה בערב, משתלט לי על השלט ומעביר עבורי לערוץ האסקפיסטי, "החיים הטובים". מצאתי את עצמי מייחלת לבת. בת שתסיר דאגה מליבי, בת שלא תצא למלחמות, לא תיפול בשבי ושתרגיע את הלב החושש של אמה. הקאצ' בלפתוח את הלב ולאהוב הוא להסתכן באובדן. לראשונה בחיי הבנתי את פחדיה של אם, הרבה לפני שהפכתי בפועל לכזו. עיניה של אביבה שליט היו ראי מוחשי לפחדי.
הימים חלפו, המלחמה דעכה, נטענו את שורשינו בבית החדש, שתלנו פרחים, טיפחנו שיחים ונטענו עצים. חגי תשרי, שהם התקופה שאני הכי אוהבת בשנה, הביאו איתם רוחות של רגיעה. חברה צילמה אותנו בפתח ביתנו החדש ומהצילום הכנתי איגרת שנה טובה.
זאת ברכה שהכנתי לעידן ליום ההולדת. היא נראית כמו ציור נאיבי של ילדה. הציור הזה ביטא את תיקוותי לגבי עתידנו. הרגשתי שאין פערים בין החלומות שלי כילדה לרצונות שלי כאשה. אני רוצה בית עם גג רעפים, ארובה, גדר לבנה, גינה עם עצי פרי, כלב ומשפחה אוהבת. השעות שביליתי אל מול ערוץ החיים הטובים, חשפו אותי תדירות לפרומו של ארקיע על חופשה באי זקינתוס ביוון. הצוקים הלבנים והחופים הכחולים של זקינתוס הטילו עלי כישוף. הסתובבתי בבית, תוך שאני פורקת ארגזים, מלטפת חפצים, מסדרת אותם במקומם החדש וממלמלת בלחש... זקינתוס...
בית שרואים בו את החיים - a house that is a home
06 10דברים טובים מביא הפייסבוק אל תוך חיי. הפנייה שקבלתי מהגר כהן, אל דף הפייסבוק של "עונות ברוח", ספר חדש על מטבח צמחוני (מה לי ולצמחונות?) עיצוב ואוירה (או, כאן כבר מרגיש לי בית!), שכתבה המורה שלה ליוגה (!) דפנה שני, פתחה עבורי דלת לחברות מסעירה ולשת"פים חדשים ומרגשים.בעודי מעלעלת ומתענגת בין צילומים נפלאים, תוך שאני מלייקת במרץ שאינו מבייש שפן עם בטריה של דורסל, העלתי שאלה לגבי זהותו של הצלם המוכשר. הצלם המוכשר נתגלה (איך לא...) כצלמת מוכשרת, שחזרה אלי בעצמה במסר פרטי. מספר צלמים מוכשרים השתתפו בהפקה הזו, כולל הכותבת עצמה, דפנה שני, אבל אני, מסתבר, הענקתי את רוב הלייקים שלי לצלמת נירית גור קרבי.
הרומן בינינו החל במסרים פרטיים בפייסבוק, התפתח לשיחות טלפון וסוף סוף הבשיל למפגש של ממש. ההזדמנות הגיעה במהלך חודש אוגוסט, כשהגיע אל ביתנו, צוות הפקה של סאלי צ'פרק מטעם מגזין "לאשה" לצלם את הבית לכתבת עיצוב. שלא יקל הדבר בעינכם, להביא בית חי, נושם ובעיקר בועט, הכולל שתי ילדות קטנות, אבא (מסודר!) ובעיקר אמא בלגניסטית, למצב שבו ניתן לפתוח דלת לצוות צילום... זוהי בהחלט משימה לא פשוטה, הטומנת בחובה היערכות רצינית (פרטים בהמשך הפוסט...)מהר מאוד הבנתי, שזאת הזדמנות נהדרת להכניס בחורה הביתה תוך מיקסום עיניין הרושם הראשוני. יום לאחר שהצלם עדי גלעד תיעד בכישרון רב את הבית עבור "לאשה", פתחתי את הדלת חברתי החדשה, שהגיעה מצויידת במזוודה שנשאה ריח של הבטחה.
את מפגש ה"בלינד דייט" הראשון שלנו קשה לי לתאר במילים. אני רק יכולה לספר לכן, שיש לה נמשים (!) כמו שתמיד חלמתי שיהיו לי, חיוך ביישני ועדין ועיניים שרואות הכל. פגשתי לא מעט צלמים וצלמות בחיי וגיליתי שאלו מהם, שהחיבור איתם היה עבורי אישי, מיידי וטוטאלי, תמיד משום מה היו נשים. צלמת טובה, היא עבורי מישהי שאני מזהה אצלה ראייה אינטימית ומיוחדת. של יופי, של אור, של סיטואציות. ל"אינטואיציה הנשית" יש בעיני יתרון גדול, כשזה מגיע לצילום ולא בכדי כמה מחברותי הטובות ביותר, הן גם צלמות מוכשרות, בין אם הן מתפרנסות מכך ובין אם לא.
עוד סיבה נהדרת עבורי לאהוב את נירית גור קרבי היא המורכבות שלה. מיכלול עיסוקיה ומוקדי העיניין בחייה הוא עשיר, מורכב ויוצא דופן. נתחיל בקריירה המתפתחת אצלה באופן תמידי. הבחורה למדה עבודה סוציאלית ואף עסקה בתחום כמה שנים. צילום היא למדה במכללת קריית אונו ועל לימודי אומנות בבית ברל, היא שוקדת בימים אלו ממש. ואם תהיתם איך יש לה זמן לכל תהליך ההתפתחות הנפלא הזה שמלווה אותה לאורך כל (38 שנות) חייה, תוסיפו לתהייה הזאת את העובדה שהיא גם אמא יצירתית ומאוד מחוייבת לשלושה ילדים מקסימים (ואתן יודעות כבר מה אני חושבת על כל מי שיש לה יותר ילדים מאשר לי...!)