על שרון פרנקו, חברתי הנגרית המוכשרת, כבר כתבתי לא אחת בבלוג שלי ולא בכדי. בנוסף לכישורי הנגרות, האמהות (5 ילדים!) והחיים שלה, היא גם אחת המדריכות הנערצות בתחום טיולי השטח לנשים.
במשך שנים שרון מובילה צוותי מסע כאלו בכל העולם ואני יושבת במטבח ביתה הרחב, שומעת בצמא סיפורי מסע, מרפרפת בין תמונות ונופים, ממששת חפצים קסומים עם ניחוחות זרים ועיני מזדגגות כמו מוטל עלי כישוף.
השנה, כששרון הזמינה אותי לחבור אל בנות ה-Magma Challenge במסע למקורות הנילוס באוגנדה, ידעתי שהפעם, את החלום הזה אני עומדת להגשים!
מדובר במסע יחודי, המאפשר מגע בלתי אמצעי עם אתרי נוף עולמיים, בעלי חיים נדירים ואוכלוסיות מבודדות שכמעט לא ראו אדם לבן. מסע Magma Challenge ינוע באזורים הנידחים ביותר, במסלולים אשר אינם נמצאים על מפת התיירות המוכרת.

המגמה צ'אלנג' הוא מסע אתגרי ברכבי שטח המיועד לנשים. הפרויקט חורט על דגלו מעורבות וסיוע לקהילות המקומיות ביעדים אליהם הוא מגיע. הצילומים שמופיעים כאן צולמו ע"י הצלמת יהודית הופמן במסע המקדים, שיצא באפריל.
במסגרת יום תרומה לקהילה, הגיעו הבנות במסע המקדים לבית ספר בכפר קטן ונתנו להם שיעור בשמחה!
מדובר ברגעי שיא ובחוויה מטלטלת ועוצמתית שהשאירה את חותמה בקרב הילדים והבנות. הילה אלפרט (אישה שמבינה בדברים טובים ויקירת הבלוג) לימדה אותם לשיר והבנות סחפו ונסחפו אל תוך סשן רב עוצמה של ריקודים ושירה.

עוד יוזמה יפה של המגמה צ'לאנג' היא לצרף נשים שומרות מסורת ודתיות. לשם התחשבות באוכלסיה זו, הותאם תפריט כשר והחלטה על מנוחה בשבת. המסע משלב גם ביקור מרגש בבית כנסת מקומי.

שרון מספרת שהחיים באוגנדה מתרחשים בסמוך לצדי הדרך, מה שמוסיף מימד של עומק לשיירת הג'יפים הנשית הזאת, שעוברת ממש בתוך מרקם החיים האוטנטי של התושבים. דמיינו לעצמכן שיירת גיפים עמוסה בנשים שמחות, דוהרת במרחבים הירוקים והשופעים של אוגנדה מפלסת דרך בשבילי העפר הצבעוניים מאנשים בדים ופירות עסיסיים.

מטעי תה וקני סוכר בירוק בהיר, בננות ואננס, יערות גשם סבוכים בירוק כהה, שמים כחולים, ואדמה אדומה. הכול מתנהל על הדרך. שווקים של פירות וירקות, תופרת, בעלי מלאכה, דוכן בשר, אנשים סוחבים ערימות עצים, ג'ריקנים צהובים עם מיים נשיאים, על אופניים או על הראש, כולם לבושים בבדים צבעוניים.

 אננס עסיסי מטפטף מהידיים ועד המרפק. אננס ועוד אננס וזה אף פעם לא נמאס.

האנשים כאן גרים בבקתות בוץ שלרובם אין דלת בפתח, שרון מספרת שככה הם גם האנשים באוגנדה, אין להם דלת על הלב והוא תמיד פתוח ומזמין.
האוגנדים ידועים כאנשים נחמדים במיוחד, כל חיוך יזכה לקונטרה בצורת אור גדול בעיניים וחיוך נדיב וקורן. אך... אני הולכת לחייך באוגנדה...


המשתתפות במסע ישובצו לצוותים של 3-4 נשים בצוות. כל צוות יקבל רכב שטח שבו ינוע במהלך המסע. הצוות מתפקד בעצם כמו משפחה קטנה שמלווה אותך למשך המסע (ומן הסתם גם אחריו). הבנות מתמודדות יחדיו עם אתגרים פיזיים, חברתיים ואישיים כגון לינת שטח, פעילויות אתגריות, נהיגת שטח ומשימות שונות.

במסע מתקיימת למעשה גם תחרות בין הצוותים ולמרות זאת, המסע הוא קודם כל מסע של חיבור ופרגון הדדי. התחרות היא למעשה דרך מיוחדת שבה, בסוף המסע, ניתן לבטא את ההערכה לצוות אחד שמגיע לו להיות הצוות הנבחר, צוות שתרם למסע, כי הייתה בו רוח צוות ואווירה טובה. פרגון זה שם המשחק.