לאור הביקוש שלכם לעוד תמונות מהבית שלי, החלטתי לייסד פינה חדשה בבלוג , "ספוט על..." בכל פעם אתייחס לפינה אחרת בבית , שתקבל תשומת לב מיוחדת, צילומים ואינפורמציה לגבי חפצים.
הפינה הראשונה שתזכה לסיקור היא המטבח שלי. כאן אולי בעצם ההזדמנות להודות שהמטבח הוא לא שלי...

המטבח הוא טריטוריה פרטית לחלוטין של עידן, הוא אחראי על התוכן ואני אחראית על הלוק... (*הערה בונה: טפחי אצל בעלך תחביבים מועילים)

מבט מכיוון הסלון אל המטבח:

את כיסא האוכל של עלמה מצאתי בשוק הפשפשים ושיפצרתי אותו קלות. ריפדתי את המושב בכרית קבועה עטופה בלינולאום, שהחליפה את החור שהיה שם קודם, שבמקור היה מיועד לסיר. בשנות החמישים היו מושיבים את התינוק לאכול כשהוא ערום וכך הוא יכל לעשות את צרכיו... ואחרי האוכל ישר לאמבטיה... 

הכיסא מתקפל ומתפקד גם כמכונית קטנה עם גלגלים ומגש שעליו אפשר להניח עליו את האוכל. אני אוהבת מאוד את הכיסא הזה, למזלי גם עלמה אוהבת אותו. החלטתי שאם כבר יש לך אובייקט ענק שתקוע בסלון, כדאי שתאהבי אותו...

ניצול של נישת החלון לצרכים פרקטיים (ואסתטיים... לא פחות חשוב!). הבית בנוי מאבני כורכר גדולות (נבנה ב- 1883) וכל חלון שחצוב בקיר מספק נישה מדליקה, שאותה ניתן לאבזר.

הפינה הזו מעוצבת כמו פינת ישיבה, אבל ממש לא מתפקדת ככזאת. העוגה שבמגש היא מלאכותית ומשמשת כ"מחליפה" לזמנים שאין עוגה אמיתית בבית (רוב הזמן...) וכבר יצרה אצלי בעבר אינסידנטים מביכים. 

בביקור הראשון של אחת מחברותי הטובות בביתי הכנתי קפה (יותר נכון צ'אי) והתנצלתי (כרגיל) שאין לי עוגה. החברה (שהיא אגב אופה מדופלמת) לא יכלה שלא להבחין בעוגה שישבה לה בניחותה במקומה הקבוע ופשוט הניחה שאני כניראה קמצנית ושקרנית די גרועה (מה שלי הכי הפריע זה המילה "גרועה"). רק באחד מהביקורים שהגיעו מאוחר יותר (למזלי היא הגיעה לעוד...) היא קלטה שהעוגה נשארת באותה פוזיציה והנושא הובהר. (:

את הויטרינה הזאת מצאתי (שוב) בשוק הפשפשים. היא משנות השלושים ואני אוהבת אותה מאוד. יש לי סיפור די גדול מאחוריה, אבל את זה אני אשמור לפוסט נפרד.

חג שמח!