את חאן בארותיים בישוב עזוז, הכרנו לפני כארבע שנים, במסגרת האתגר החביב עלינו: "חפש את סיני בארצך". שמועות על זולות קסומות במדבר כבר הנדידו אותנו בשנים האחרונות לפינות מדבריות יפות יותר, או פחות.
החאן המטופח בעזוז נחרט בזכרוננו כ-must have ושמחנו לשוב אליו, הפעם במתכונת מורחבת.






נחתנו במקום בחמישי אחה"צ ארבע משפחות עם שמונה זאטוטים בגילאי שנה עד שש. בעודנו מתמקמים סביב מעגל המדורה, הקטנים שלנו עסקו בחקר החדרים החדשים ותכולתם, ריצות, קפיצות על מיזרונים וצהלות שימחה שנשמעו מכל עבר.





אסלן, האריה המקומי, תיחזק קומקומים גדולים של קפה ותה צמחים על מדורה, במתחם הסמוך לחדרי הבוץ שלנו ואנחנו עלינו על גלביות, הורדנו הילוך והתחלנו להתחבר למוד המדברי. השקט ויופיו של המקום הפשוט הזה החלו להתפשט בגופי עם כל לגימה ולגימה של תה המדורות המתוק הזה.





הגענו ליומיים מלאים, שכללו מנוחה, ארוחות טובות, קצת טיולים ובעיקר שעות ארוכות של שיחות בין חברים טובים. אנחנו אוהבים מאוד לקחת לנו "הפסקות יזומות" מאורח החיים האהוב, אך המטורף שלנו, לרדת מהרשת הסלולארית ולהנות מללטף את הזמן, פשוט לתת לו לעבור בנעימות, בקצב שונה לחלוטין מהיום יום שלנו.





אחת המתנות היותר טובות שזכיתי להן בשנה החולפת, היא חזרתה של מירב לחיי. ביום הולדתי ה-39, בטיימינג מדוייק ומתוזמן הייטב נחתה בארץ ממקסיקו, מירב אייכלר חברתי הטובה והגיע ישירות מהשדה אל מסיבת יום ההולדת שלי.



את מסעם בעולם החלו מירב ויקי לפני כשמונה שנים, לרילוקיישן מתמשך של שבע שנים בסין, ספרד, אורוגוואי ומקסיקו הרחוקה. לאחר שבע שנים הם חזרו עם שני ילדים, ליה (5) ואורי (2), רהיטים מטריפים והמון חוויות מרגשות. יש אנשים שעוברים ליד החיים ויש אנשים שעוברים בתוכם. האייכלרים משתייכים בברור לסוג השני, מה שהפך את החיבור המחודש הזה לעוצמתי ונהדר כל כך מבחינתנו.

התמונה הבאה צולמה בחאן בארותיים, משפחת אייכלר (בהרכב חסר) בפוזה מקסיקנית אופיינית. סייסטה, מוצ'צ'ה ומניינה, הן לא מילים גסות. וכן, לאורך השנה החולפת הן התיישבו לי הייטב בז'רגון.



המתנה הגדולה מכל היתה לא רק חזרתה של מירב ומשפחתה לארץ, אלא גם ובעיקר התמקמותם במזכרת בתיה, במרחק נגיעה מביתנו ומחיי.

בשנה האחרונה חלקתי עם מירב שעות בילוי רבות ואייכותיות. עם הילדים הנפלאים, בטיולים ובחופשות משפחתיות רבות וקסומות וגם בבילוי מבוגרים בשמונה עיניים. המפגשים האלו כללו תמיד אוכל מעולה (יקי הוא אחד הבשלנים היותר מבריקים שהכרתי) ושיחות ממלאות השראה ואינטימיות בין שני זוגות חברים טובים, שיש להם כל כך הרבה במשותף.



אבל המתנה הגדולה באמת, יותר מכל המתנות שמניתי לעיל, היו מעל לכל ספק שעות של שיחות עומק עם אינטימיות נדירה בין שתי נשים, נפשות שהופרדו, התגלגלו ושבו זו לזרועות זו בגירסה משופרת של חברות מיוחדת וקרבה מרגשת המפתיעה בעוצמתה.

מירב היא אדם של "מים שקטים", לא במובן של שקט חיצוני, אלא יותר במובן של "חודרים עמוק". אנחנו חברות כבר 10 שנים ולאט לאט, במשך השנה החולפת התרקמה וצמחה החברות שלנו וחילחלה למקומות הכי ממלאים שיש. גיליתי אשה חמה, מבריקה, מכילה ומוכשרת, חברה טובה שרואה אותי בצורה הכי שקופה שיש, מכירה אותי ואוהבת אותי בדיוק כמו שאני, טובה, יפה, רעה, או מכוערת.



הרבה עצות טובות קיבלתי בשנה האחרונה ממירב. חברה טובה וחכמה היא מצרך חיוני שזמינותו אינה מובנת מאליה, במיוחד לא בתקופה כשהחיים מכילים כל כך הרבה תוכן ופעילות מואצת בחיי היום יום. זמן הוא מצרך יקר ונדיר ואת רגעי הפנאי המועטים בשנה החולפת, מצאתי את עצמי חולקת בעיקר עם מירב.

אין ספק שdגם לקרבה הגאוגרפית היתה תרומה רבה בטיפוח החברות שלנו ולכן אל ההתרגשות והשמחה שבמעבר שלנו לעמק יזרעאל מתלווה גם החשש מהפרידה הפיזית ממירב ומפער של שעה ורבע של נסיעה המרחיקות בינינו. קשה לי לשמור על קשר מרחוק, אבל אני בהחלט מתכוונת להתייחס אל הקושי הזה כאל אתגר. הפעם, אני זאת שעושה את הרילוקיישן, אני מתעודדת מהעובדה שזהו רילוקיישן בישראל.



עוד משהו שאני מנסה להתנחם בו, הוא העובדה שאנחנו נשארות שכנות ב"מגדל הבלוגריות" במאקו LIVING. מירב היא "הלוחשת לבתים": בלוגרית, מעצבת ויועצת מומחית ל"תורת הבית", תאוריה שהיא פיתחה בעצמה. מירב שפיתחה במשך השנים קריירה מצליחה כיועצת בכירה בפנג שווי, הסתובבה בעולם, נחשפה לתרבויות רבות במדינות שונות, חיה ביניהם, למדה את מנהגיהם ועיצבה את בתיהם, אספה במשך השנים הללו ידע רב המתמקד בתחום עיסוקיה ועיניינה.

ההתמחות של מירב, מעבר להיותה בעלת טעם נפלא ומעצבת מוכשרת היא במיוחד סביב סוגיית ה"איך להפוך בית מ-House ל-Home". לא רק במובן העיצובי, אלא גם ובעיקר מהמקום המבין את החיים. הרקע של לימודי הפסיכולוגיה ואהבת האדם האמיתית שלה, בשילוב אם ניסיונה ויכולותיה האנליטיות יצר תמהיל יחודי ואופייני רק לה.



את השם המסחרי שלה "הלוחשת לבתים" (Home whisperer) היא בחרה לאחר שהצעתי לה אותו. לדעתי הוא מתאר אותה בדיוק מירבי (מירבי - תרתי משמע). מרב מתבוננת בנעשה בבית ובחיים המתחוללים בו, מאבחנת אותו ו"לוחשת אליו" לא במובן ההוליסטי של המילה, אלא במובן של עצות אקטיביות ואפקטיביות הכוללת שינוי עיצובי שמוביל לשיפור בחיים. אני אוהבת את הלחישות של מירב, עצות טובות שתמיד משפרות לי את החיים.


בחזרה לעזוז, יום שישי אחה"צ, בעידוד חברותי "פתחתי בסטה" ספונטנית ותליתי גלביות על חבל כביסה. גלי, מבעלי החאן, הודיעה לי שהכניסה למקום מותנית בהבאת שק גלביות עבורה והיות ואני בחורה ממושמעת, הבאתי אותן עימי.
חבל הגלביות הצבעוניות המתבדרות ברוח המדברית יצר מראה של מחול גלביות, ששיעשע אותי ומיגנט את המצלמה שלי.



אין דבר שאני נהנית לצלם יותר מאשר את הילדות שלי. לא בטוח שיהיה לי זמן לסדר את מיליוני התמונות שלהן באלבומים, אבל לפחות הבלוג הזה הוא סוג של ארכיון עבורן וגם עבורי.



תנאים נדירים של תאורה בשעות קסם וזמן שפנוי רק להנאות גרמו לי לייצר מיליוני פריימים של הבנות וממש התקשתי להסיר את ידי מהמצלמה. גם צבעי המדבר והעיצוב הפשוט והנפלא שבמקום תרמו ליופיים של התוצרים.
זה אולי הזמן להתנצל מראש על מיליוני התמונות של הבנות, אבל איך אפשר שלא לשתף בכל הטוב והיפה הזה.



עוד מקום מופלא, שאני חייבת לחלוק אתכן הוא "קפה עזוז" המרוחק כחמש דקות נסיעה מחאן בארותיים ושוכן בישוב עזוז עצמו, בפתחת סיני.
בשביל לרדת לעומקו של הפלא הזה, אני חייבת לספר לכן תחילה שמדובר בישוב פצפון המונה 12 משפחות בלבד (!) התחושה הראשונה שעלתה לי כשחזיתי בפלא הזה הוא פלאשבק מטורף לסרט "קפה בגדד".



בסוף העולם מצאתי תמהיל אקלקטי ובלתי אפשרי של בחור צרפתי שמכין קרפים מטורפים (באחריות!), פטיפון עם תקליטים ישנים, אוסף מופרך של מגזינים (נשיונל גאוגרפיק ישנים), זולות מדבר עם מזרונים ומרבצים, מתחם קפה שווה ותפריט שגורם לך לרצות להספיק הכל.... (ובצדק!)



עוד הפתעה נחמדה שציפתה לי שם היתה לפגוש את תושב המקום אייל הרשפלד, שגדל איתי ביחד ברחובות. אני מצרפת תמונה מגן בלה. הפעם האחרונה שפגשתי בו היתה בסיום התיכון (שזה בחישוב מהיר לפני 22 שנה...)



אייל הוא אחד מותיקי המקום ויש לו את ה"צימרבוס" מתחם מגניב של צימרים מאוטובוסים שעוצבו מחדש בבניית בוץ ומשמחים כל ילד שעולה אליהם. גם ילדים בנשמתם.



איזה כיף להגיע למקום נידח ומרוחק כל כך ולראות שמישהו דאג שיהיה לך נעים לנחות שם.




הבנייה בבוץ מאפיינת מאוד את ההתיישבות המדברית והחלל שהרשים אותי יותר מהכל היה היכלי הרחצה שלהם (היכלים, כי אין הגדרה מדוייקת יותר מהם) הם חלל שהייתי שמחה מאוד לגור בו. עם רצפה יצוקה, ריהוט מפוסל מבוץ, כיורים מצויירים (הכיור מטורקיז האוס) ואריחים מיוחדים שמקשטים את המקום בטעם טוב.



גם הנגרות ופרטי העץ שמאפיינים בעיקר את הפתחים, מקנים למקום ניחוח של ארצות רחוקות. תמהיל שמזכיר קצת את הודו ומקסיקו.



עוד אחד מפלאי עזוז, הוא מסיבות המדבר המדהימות של אורלי, DJ  בחסד שמעריציה הרבים והמסורים, הולכים אחריה לכל מקום ומתעקשים שמדובר במסיבות הכי שוות Ever!
פעמיים בשנה בסתו ובאביב נוהרים לחאן בארותיים מיטב בחורינו ובחורותינו ליומיים של מוסיקה מטריפה וריקודים בנוף מדברי קסום.



כל כך התרשמתי מאורלי ומהמוזיקה שלה, שכשבנינו את הקונספט של הקולאז' Sale הבא, היה לי ברור שאורלי תקח בו חלק משמעותי ביותר. אני עדיין לא יכולה לגלות לכן פרטים על האירוע הזה, אבל אני יכולה להבטיח לכן שהוא מרגש אותי ומדגדג אותי במקומות הנכונים...

פרטים יגיעו בהמשך, מה שחשוב זה שתשריינו את התאריך: יום שישי ה-7 בספטמבר, אנחנו בחרנו את התאריך ואתן בוחרות את השעה. האירוע יתקיים בקנה'קש באבן יהודה (צומת קדימה-הדסים) ממש כמו בקולאז' פסח וחוץ מהנתון הזה הכל הולך להשתנות ולהפתיע אתכן בגדול. האירוע יחל בשמונה בבוקר ויסתיים בשעת לילה מאוחרת. מסיבת השנה החדשה שלנו היא בדיוק מה שאתן זקוקות לו על מנת לסגור שנה ולפתוח חדשה כמו שצריך. יש סיבה להתרגש.



עוד אירוע משמח ומרגש שעומד להתקיים בעוד מספר ימים, הוא מסיבת הגלביות השניה שלנו במתחם של סטודיו בייסיק באודים. המסיבה הקודמת היתה כה מוצלחת, נוטפת שיק, סטייל ואנשים משובחים, שכשהגיעו כל הפניות והופעלו הלחצים לאירוע נוסף, לא עמדנו בפיתוי ונעננו ל"הזדמנות שניה" לפגוש אתכן. יום חמישי מאחה"צ (17:00) ועד חצות.

אני עדיין לא חושפת את שמות המציגים, אעשה זאת בשבוע הבא בפוסט נפרד, אבל אני ממליצה לכן בחום להגיע (רגע לפני שאני עוברת לצפון) ולהתאבזר בפינוקי קיץ לוהטים, שבנות בייסיק ואני בחרנו עבורכן בקפידה.