שמי קרן שביט (לשעבר: קרן שחם), יזמית לייף סטייל, מעצבת אופנה ומורת דרך לחיים טובים. נשואה לעידן ואמא גאה לעלמה (10) ונגה (7). את ביתנו בנינו בקיבוץ גבת, בעמק יזרעאל. הגשמנו חלום של חיי משפחה בטבע ובכפר. את עבודתי אני חולקת בין העיר ובין הכפר, משתדלת להנות מכל העולמות. יוצרת בסטודיו שלי "בית לחלוצות" השוכן בתוך מוזאון העמק בקיבוץ יפעת (גם חנות הבית ממוקמת שם) ומבלה זמן גם בחנות הדגל הממוקמת ברחוב שנקין, בלב ת"א ובמכירות קונספט חוויתיות שאני יוצרת ומפיקה. "טוב ויפה" הוא הבלוג האישי שלי, אותו אני כותבת כבר 8 שנים. הוא משמש לי כיומן אישי ובו אני כותבת על כל מה שטוב ויפה בעיני. מוזמנים להצטרף אלי למסעותי.
צרו קשר: 050-9474785
FOLLOW ME
הצטרפו לרשימת תפוצה
רוצים לקבל עדכון למייל שלכם כל פעם שאני מפרסמת פוסט?
רשמו את כתובת האימייל:
המייל שלך נוסף לרשימת התפוצה!

פוסט אישי: או "זהירות - סיפור לידה לפניך!"

14 03
לכל אישה שכבר ילדה יש "סיפור לידה" כזה או אחר, יחיד או רבים, בהתאם לנסיבות ולדרמות שליוו את המאורע המרגש. אומרים שאנו, הנשים, בורכנו בתכונה המאפשרת לגוף שלנו לשכוח מהר את זיכרון הלידה, אחרת היתה המשכיותו של המין האנושי מוטלת בספק.
ואכן, לגוף שלי כמעט אין זיכרונות, אבל סיפור הלידה של עלמה נצרב בתודעתי לעד.

זה הפוסט הכי אישי שקראתן כאן בבלוג ואני מודה שהתלבטתי רבות אם להעלותו או לא. יש בי איזשהו קול שמבקש לשמוע אותו שוב, ואף להשמיעו (ביחד עם קולות אחרים, נוספים)... אני כותבת אותו בדיוק שבוע לפני שנקבע לי המועד לניתוח הקיסרי של בתי השנייה, ואם אתן קוראות אותו עכשיו, אז כנראה שבכל זאת נתתי לו אור ירוק...
ליתר ביטחון הכנתי את תירוץ ההיריון השחוק והידוע, התירוץ שתמיד עובד: "הורמונים... הורמונים..."

כמו בעלון המצורף לכל תרופה, אתן כמה אזהרות למשתמש: אם את בהיריון (במיוחד ראשון), סובלת מלחץ דם גבוה, לב חלש, או היפוכונדריה באופן כללי, אני ממליצה לך להימנע מקריאת השורות הבאות...
זה סיפור שיש בו יותר טקסט מתמונות. אין בו תיאורים גרפיים מבעיתים וזאת לא סיבה להרחיק את צלחת הנשנושים מהמחשב, אבל יש בו כמה רגעים דרמטיים וגורליים שבגללם החסיר לבם של האנשים שהקיפו אותי פעימה אחת, או יותר.

סיפורנו מתחיל ביום שישי בבוקר, בסיור בשוק הכרמל, בו עידן התמקד בקניות האוכל ואני בפרחים. באותו יום נכנסתי לשבוע ה-40 להיריון והחלטתי לנצל את פריחות פברואר כדאי שבמידה ואלד באותו שבוע (כצפוי), אוכל להביא את עלמה לבית מלא בפרחי בר.
בבית הנחתי את הפרחים בדלי במטבח ולא התפניתי לסדר אותם בשל הרגשה כללית רעה, תשישות ותחושות דומות המתלוות להיריון. בשבת בבוקר, ההרגשה הרעה החריפה. אמא שלי הגיעה ומצאה אותי שרועה על פוף בסלון בפוזה חצי מעולפת ואת הפרחים בדלי במטבח אחרי יום שלם שלא מצאתי את הכוחות לגעת בהם. היא הסיקה מיד שאני גוססת ולי פשוט לא היה כוח להתווכח איתה, אז הסכמתי לנסוע לביה"ח.

הגענו לבי"ח קפלן בתוך 5 דקות. שם, בפני הרופא הצעיר שקבל אותי, היטבתי לתאר את הרגשתי באופן הביזארי הבא: "אני מרגישה כאילו זורם לי בגוף דם של מישהו אחר, כאילו שזה לא הדם שלי. משהו בסירקולציה שלי מרגיש אחרת..."
הסטאז'ר, שכבר הכיר אותי באופן אישי כסרבנית אשפוז סדרתית (בשל סדרת תאונות קטנות שפקדו אותי בסוף ההיריון ובעקבותיהן הגעתי מספר פעמים למיון יולדות) וכמישהי שמשפט מהסוג הנ"ל שיצא מפיה אינו אופייני לה, החליט להאמין לתיאור ההזוי שנתתי לו ובעקבותיו לשלוח דגימות דם שלי לבדיקת תפקודי כבד במעבדה.
בעקבות הבדיקות ולחץ הדם הגבוה שנמדד לי במיון, הוא התעקש לאשפז אותי. להפתעתו, לא התנגדתי הפעם. הרגשתי שבאמת משהו מוזר עובר עליי.

ביום ראשון בבוקר הגיעו תוצאות הבדיקות שהצביעו על מצב קטטוני. אנזימים של הכבד, שערך הנורמה שלהם הוא בד"כ בין 4 ל-31, עברו אצלי את ה-1000...
רופא שנשלח אל מיטתי ניסה לשמור על ארשת פנים רגועה וביקש ש"ליתר ביטחון" אכנס לצום (כהכנה לקיסרי חירום).
תוך כדי שאני מתחקרת אותו ביסודיות, הובהר לי שיש שני תסריטים אופציונאליים: הראשון (האופטימי...) שחליתי בצהבת, ואז יעדיפו לא לילד אותי.
לגבי התסריט השני, העדיפו לא להיכנס איתי לפרטים מכיוון שהוא כל כך נדיר (היה רק מקרה אחד כזה בביה"ח). אם כך, נשלחתי בדחיפות לאולטרסאונד של הכבד, שאמור היה להבהיר את הסוגיה

האולטרסאונד היה חד משמעי. צהבת זה לא! (אף על פי שבשלבים הללו כבר באמת התחלתי להצהיב...)
קונסיליום מפואר של בכירי הרופאים התכנס לדון בנושא ולבסוף נכנס פרופ' בליקשטיין, מנהל היחידה להיריון בסיכון גבוה, והסביר לי את המצב.
אובחנתי כסובלת מ- AFLP, או Acute Fatty Liver of Pregnancy, סוג של רעלת היריון נדירה מאוד, שמתפתחת בשלבים מאוחרים.
לא אתיש אתכם בפרטים, אבל מדובר בתהליך מהיר מאוד של קריסת הכבד ומערכותיו בשל מעין "קצר כימי" בין האם לתינוק. הפתרון היחיד המוכר לרפואה (לא יודעים על זה כלום, בקיצור...) הוא הפסקת ההיריון. או במילים קצת יותר סימפטיות: יילוד מיידי.
התחילו להכין אותי לניתוח קיסרי דחוף. בבדיקת קרישת הדם שלי נמצאו ערכים קיצוניים, מה שהעלה משמעותית את הסיכונים בניתוח. קבלתי 7 מנות פלזמה ששיפרו קצת את קרישת הדם שלי. סטאז'ר הגיע על מנת להסביר לי את הסיכונים ולהחתים אותי. חתמתי "על עיוור" ולא ממש הקשבתי לו.

פרופ' בליקשטיין הגיע לדבר איתי ושאל אם קבלתי הסבר מקיף על הסיכונים. אמרתי לו שחתמתי על הטפסים, אבל לא ממש הקשבתי. הוא הסביר לי בעדינות שהסכנה גבוהה מאוד ושיש סיכוי שאצא מהניתוח הזה נטולת רחם, אבל עם תינוקת בריאה. שאלתי אותו אם זה התסריט הכי גרוע שניתן לצפות לו והוא ענה לי ברצינות שלא. אמרתי לו, שאם ככה, אני בידיים שלהם וסומכת עליהם שיעשו את העבודה הכי טובה שהם יכולים.

באמת הרגשתי שאני בידיים טובות ויכולה לסמוך עליו, למרות שהיו לא מעט מקרים מהסוג הזה שהסתיימו בהשתלות כבד ואפילו במוות.
בשעה שלוש בצהריים נולדה עלמה שלנו, תינוקת שלווה ורגועה, השקט שלאחר הסערה. אני הועברתי לטיפול נמרץ, שם הייתי בהשגחה כיומיים עד שמצבי התייצב. רק אז יכולתי לקבל את התינוקת. לפני כן, בהשפעת סמים כאלה ואחרים ותחת הזיות קלות, בעיקר טרטרתי את עידן הלוך וחזור, שיצלם אותה ויחזור אליי עם תמונות מהתינוקייה.

המפגש היה מרגש מאוד וכל מי שהיה בסביבתנו מחה דמעה. עלמה נולדה עם צהבת קלה (שכיח מאוד בקרב תינוקות), אבל הצהובה האמיתית בחדר היתה אני...
הייתי מאושפזת במשך עוד שבוע נוסף, שבו כל מה שעשיתי התמקד בלחבק את הקטנה ולהסניף אותה. קיבלתי אותה לביות בחדר פרטי ו"עבדנו על הקשר" החדש שלנו. אמנם התחלנו ברגל שמאל (קצר בכימיה...) אבל מכאן דברים יכלו רק להשתפר.
לאחר כעשרה ימי אשפוז שבהם מצבי השתפר במהירות (כבד הוא איבר שמשתקם מהר), חזרנו סוף סוף הביתה עם הבובה, נרגשים להתחיל את חיינו כמשפחה. בבית, בין כל זרי הפרחים שלא הפסיקו להגיע, מצאתי במטבח את דלי הפרחים שהשארתי כשיצאתי באותה שבת מהבית... הפרחים אמנם לא שרדו כל כך הרבה זמן, אבל עידן דאג למלא את הדלי מחדש, כדי שאוכל להמשיך בדיוק במקום שעזבתי.

כמה דקות לאחר שנכנסנו הביתה, תוך כדי סידורים וארגונים, עידן קרא לי החוצה לראות את הקשת הכי מדהימה שראיתי בחיים שלי. קשת ענקית, עגולה, חזקה וברורה של 180 מעלות, שהתחילה והסתיימה באותו קו אופק. אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לכם עד כמה מרגש היה עבורי אותו רגע.

יש לי רגש מיוחד לקשתות. אני מתייחסת אליהן כאילו הן נשלחו אליי באופן פרטי, לחזק אותי ברגעים קשים ולהציף אותי באופטימיות. מבחינתי, זוהי תופעת הטבע הכי מרשימה שקיימת והאדם שהדביק אותי באהבה הזו הוא אבא שלי, דודו, שנפטר 5 שנים לפני לידתה של עלמה.
עוד בביה"ח, כשיצאנו מבניין היולדות וצעדנו לכיוון המכונית, היתה איזו תאורה קסומה מסביב ואמרתי לעידן שאני רוצה קשת. כשהגענו הביתה וגילינו את הקשת המדהימה הזו, היה לי ברור שאבא שלי שלח את הקשת הזו במיוחד עבורי. כמו הקשת שהופיעה אחרי המבול כדי לסמל לנח את השקט שאחרי הסערה.

מי שמכיר אותי ואת אמונותיי יודע עד כמה לא אופייני לי לומר זאת, אבל הרגשתי שאבא שלי היה שם בשבילי ברגעים הקשים ושמר עליי.
הרגשתי את זה באופן חזק, ודאי וברור, ממש כמו הקשת הזו שהופיעה לנגד עיניי.

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
היום, יום א' ה- 14.03.10 בשעה 08:45, הגיחה אל אוויר העולם בניתוח קיסרי יזום בתנו הקטנה, נגה שביט, במשקל 3.774 ק"ג. לאם ולבתה שלום.
62 תגובות
התגובה שלך נקלטה במערכת ותפורסם אחרי אישור
השארת תגובה
Anonymous 1 15.03.2010

מזל טוב להולדת נגה!!
ב"ה שנגמר בשלום.

גם לי יש "באמתחתי" סיפור לידה מפחיד.......שתודה לאל גם הוא רק בגדר זיכרון ...

החלמה מהירה!!
דליה ב

yaara 1 15.03.2010

מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!

פזית כאן 1 15.03.2010

ברכות לנגה על הצטרפותה למשפחתכם. מאחלת לכם אושר עד אין קץ...
מזל טוב!!
שהקשת תצבע את חייכם בכל צבעיה

פזית

אמה 1 15.03.2010

מזל טוב, את כותבת מקסים.
השארת אותי עם דמעות בעיניים

Anonymous 1 15.03.2010

אכן סיפור מיוחד ומרגש.
ברכות חמות להולדת נגה ולהרחבת המשפחה.

תם 1 15.03.2010

יקירתי - מאחלת לכם את כל האושר שיש לעולם להציע!!!
שתדעו נחת מה"רכש" החדש.
מאחלת לכם המון בריאות וחיוכים!

נשיקות!
תם.

Anonymous 1 15.03.2010

אני כולי מרוגשת!!! גרמתי לפתוח את הבוקר בנצנוץ מעה מהתרגשות וזה אחד מסיפורי הלידה הכי מרגשים ששמעתי בחיי, אוהבת את האופטימיות שבך והפרטים שאליהם את שמה לב, מאחלת לך סיפור לידה חדש, אופטימי, קליל ור' זיכרי שמניסיוני, החלמה מניתוח קיסרי שני בקלילות זה אפשרי והכל בראש.
נשיקות וחיבוקים
חיפושולי

נינה קלויצקי 1 15.03.2010

קרן היקרה.
קודם כל מזל טוב!
עדיין לא התמזל מזלי לחוות לידה אבל ברפואה אני מבינה ממש קצת (אני מתנדבת במד"א)...
בכל מקרה, הבלוג שלך נותן לי כל שבוע טעימה להשראה ויציאה מהשבוע השגרתי. אני בטוחה שנגה תהיה תוספת נפלאה למשפחה ומאחלת, לכולכם, רק בריאות. שתתעסקי רק עם פרחי בר.. (כנראה שעדיף לא צהובים).

אגב אני איתך בנושא הקשתות... כשנגה קצת תגדל, ולאמא שלה יהיה קצת כוח אני מציעה לכן לטפס למקום שנקרא סרטבה. זה בבקעת הירדן ובחודשים ינואר-אפריל, כשעוד יש קצת גשם, יש שם קשתות מדהימות. לראייה, אני שולחת לך למייל כמה תמונות.

שיהיה שבוע מקסים.
נינה

yael 1 15.03.2010

mazal tov!!!

Anonymous 1 15.03.2010

מזל טוב

הדס והחמישה 1 15.03.2010

איזה סיפור...
העיקר שהסוף טוב!
מזל טוב ענקי להולדת נגה.
מאחלת לך הפעם התאוששות מהירה יותר והרבה נחת ורוגע עם שתי הנסיכות.

פיציקולה 1 15.03.2010

ואו....
אני כבר מנויה לבלוג שלך כחצי שנה, ומעולם לא הגבתי,
אבל אני יושבת פה עם דמעות התרגשות שזולגות על פניי...
מאחלת לך לידה שנייה קלה ובריאה
עם קשת בשמיים

גילה לוי 1 15.03.2010

היי קרן,
ריגשת אותי עד דמעות,של שמחה כמובן.המון מזל טוב.מרגישה כאילו אחותי הקטנה ילדה היום.ים של אהבה.
גילה.

תם זמיר 1 15.03.2010

מזל טוב להולדת נגה! השם מקסים.. שתזכו לגדלה בנחת, בריאות, שמחה ושלוה עם עלמה.
הסיפור מרגש, קראתי בנשימה עצורה- איזה ניסים! המון בריאות לכולכם!

טאטי 1 15.03.2010

פוסט כל כך כל כך מרגש עד דמעות
המון המון מזל טוב להולדת נגה וברכות לעלמה וכמובן לבעלך והכי חשוב לך שעברת את זה בשלום מזל טוב!!!!!!!

ליאת 1 15.03.2010

קרן יקרה

מזל טוב והמון אהבה. מי ייתן ונגה הקטנה תגדל לתפארת כאחותה המתוקה, אחיות מיוחדות לך ולבעלך, הוריהן.

בריאות, צחוק, שמחה וים של אהבה.
ליאת

moran yossef 1 15.03.2010

קרן,איזה סיפור מרגש...
אני שמחה שהכל הסתדר בלידה הראשונה כי זכיתי בחברה נהדרת.
שוב,המון מזל-טוב להולדת נגה הקטנה
מי ייתן וייכנס לביתכם אושר ושמחה,נחת ואהבה.
אוהבת...

Anonymous 1 15.03.2010

מזל טוב.
שתגדלי אותן בנחת.
רציתי להגיד לך שזה ממש חיזק אותי הסיפור שלך.
קשת היא סימן אזהרה שאלוקים שלח לעם ישראל אחריי המבול להזכיר לנו לחזור בתשובה ולזכור מה יכול לקרות שוב.
שבאה קשת יחד עם כל היופי אני מרכינה ראש ונזכרת במה שהשם רוצה שנזכור שיכול להיות רע אבל הוא מרחם
עלינו ומזכיר לנו לחזור בתשובה.

babytogo 1 15.03.2010

וואו וואו וואו, איזה סיפור לקרוא על הבוקר... מדהים ומרגש.
אנחנו לא מכירות, כלומר אני מכירה אותך קצת מהבלוג אבל מעולם לא הגבתי פה. ריגשת אותי עד דמעות. גם אני ילדתי את ביתי השניה לפני כחודשיים הצלחת להעלות בי דמעות של התרגשות. מאחלת לך התאוששות קלה ומהירה ושהקשת תלווה אותך תמיד.
אפרופו קשתות - מציעה לך להסתכל על התמונות שמצלם רואי (אין לי מושג מה שם משפחה)הוא מצלם בין השאר קשתות עם פסוקים רלוונטים מהתנ"ך.

עדי26 1 15.03.2010

וואו, איזה סיפור..! מבינה למה התלבטת.. אני בטוחה שהפעם היתה חוויה מתקנת...
ועכשיו- לצהלות..קולולולו- מזל טוב!!! בסוף יצאה קטנה לעומת התחזיות...מחכה כבר לראות אותה...לפחות וירטואלית בשלב זה.
תתאוששי מהר ושיהיה קל וכיפי..
הרבה הרבה הרבה מזל טוב

מיכל מירושלים 1 15.03.2010

פוסט ממיס...
בעיניי כל כל לידה היא סיוט בפני עצמו, מזל שאנו שוכחות! קרן, את מקסימה ומדהים אותי הצוהר שאת פותחת אל תוך חייך הפרטיים, מה שבעיני מראה על אהבת אדם אמיתית. מאחלת לך ולמשפחה הקטנה שלך חיים בריאים. נפש וגוף.

miri 1 15.03.2010

קרן, אני קוראת את הבלוג שלך כבר מזה זמן ומאד נהנית. סיפור הלידה של עלמה שלך העלה דמעות בעיניי - מרגש! ועם התוספת החדשה למשפחה - נגה שיהיה לכולם מזל טוב אושר שמחה ובריאות.

Shiri 1 15.03.2010

טוב, אני מודה שניגבתי איזו דמעה או שתיים.
ואם את הכוחות שלך ירשת מאביך, אין לי שום ספק שהקשת באמת היתה מעשה ידיו.
נשיקות רבות לעלמתך ולנגה-פיץ ובעיקר לך.
שירי

galit 1 15.03.2010

זה היה אחד הפוסטים המרגשים ביותר שקראתי...
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני דומעת כשאני קוראת פוסט.
המון המון מזל טוב!

Galore 1 15.03.2010

ואוווו..... אני כ"כ מתרגשת. איזה סיפור לידה מדהים, והתמונה שלך כשהיא עליך - פשוט יופי טהור שכולו אהבה.
מזל טוב, מזל טוב מזל טוב, ואין לי מילים.
חיבוק!

רוני 1 15.03.2010

מדהים!!! איזה סיפור , אין לי מילים.
אני קוראת את הבלוג שלך ועוקבת אחריו כבר מספר חודשים . את אישה נפלאה , מוכשרת ומתוקה להפליא. מאחלת לך המון המון מזל טוב :)

Ponyplus 1 15.03.2010

אני כולי פה דומעת
ריגשת אותי מאד
מזל טוב לכולכם להולדת נגה!
תרגישו טוב ותחלימו במהירות

Keshet Zeevy 1 15.03.2010

מזל טוב!

ואני חייבת לציין שאת נראית מהממת בתמונות שצירפת!

רעות 1 15.03.2010

החזרת אותי 7 שנים אחורה.
בכורי נולד _בקפלן) בשבוע 32 בניתוח חירום בשל סיבוך של רעלת הריון...
מאחלת לך המון נחת, התאוששות מהירה וקלה והמון המון מזל טוב

קרן 1 15.03.2010

קרן יקרה
אני קוראת את הבלוג שלך כבר הרבה זמן ומאוד נהנית מהאסתטיות של המוצרים והתמונות, ומשמחת היצירה שלך.
הבלוג על הלידה של עלמה ריגש אותי כל כך, אפילו מחיתי דמעה.
מזל טוב ענק להולדת נגה! מקווה שזו היתה חוויה מתקנת עבורכם.

קרן תימור שלוין
שובשוב מוצרים אקולוגיים
https://sites.google.com/site/shuvashuvashuv/

אור 1 15.03.2010

אני בדרך כלל קוראת סמויה שנהנית להקשיב.. אבל לא יכולתי שלא לכתוב הפעם.
אני עוד לא אמא (מקווה מאוד להיות בקרוב), והתרגשתי כל כך לקרוא מה שכתבת. אפילו העיניים היו נוצצות.
מזל טוב להולדת נגה!
תמשיכי ליצור עבור העולם דברים מקסימים שכאלו. :)

Anonymous 1 15.03.2010

הי קרן,
האמת התחלתי לקרוא את הפוסט ואמרתי לעצמי אני אמשיך לקרוא אותו אחר כך אבל לא יכולתי להפסיק. ריגשת אותי מאוד וגם לי זלגו דמעות, שמחה שהכל בסדר, והתרגשתי יותר כשקראתי שכבר ילדת.
שיהיה לך המון המון מזל טוב אושר ובראות טובה שתזכי לגדל את נגה בנחת.
לימור (לימוריתה)

טלי 1 15.03.2010

מרגש מאוד - מזל טוב!
המון בריאות, נחת וקשתות...

בתיה 1 15.03.2010

מזל טוב להולדת נגה.

Anonymous 1 15.03.2010

קרן יקרה,
אני כ"כ שמחה שנתת אור ירוק ושיתפת אותנו בסיפור. דמעות זלגו גם מעיניי.את בן אדם מאד מיוחד ויפה! רואים את זה בכל מילה שנצרבה בחום ואהבה. הסיפור שלך מבחינתי היה כמו הקשת שראית אז. אני מאחלת לך מזל טוב-טוב ומקווה שגם הפעם יהיו פרחים כאלו יפים לשמח ולהאיר את הבית שלך שמרגיש לי גם ככה מואר.ומאחלת לך גם עוד הרבה קשתות.
יש לי חיבה מיוחדת לשם עלמה...לביתי בת השנתיים קוראים כך, זוהי הרי עלמה, ונשמה, ועולם וגיליתי שבהונגרית תפוח. אז מתוקה ממנה אין... בטוחה שכזוהי גם העלמה שלך.
וזו הזדמנות לומר לך שהטעם שלך משובח והנפש מיוחדת.
דולעלמה

גחלת לוחשת 1 15.03.2010

זאת רשומה אישית מכדי לקרוא בלי להגיב, אבל אני לא יודעת איך כן.
רגשתי אותי.
שיהיה בשעה טובה ובהצלחה ביום ראשון.

lilach 1 15.03.2010

מזל טוב! שתזכו לגדל את הבנות בנחת ובאהבה!

ענת 1 15.03.2010

קרן יקרה,תודה על השיתוף האישי שהיה מרגש ומפחיד ועם סוף טוב כמו שצריך ,וברכות על התוספת החדשה נגה ,וברכות שהכל עבר בסדר
מזל טוב ,תהנו
ענת א

חופית 1 15.03.2010

מזל טוב מותק!
הרבה אושר, שמחה והכי חשוב בריאות...

liron 1 15.03.2010

וואו , מזל טוב להולדת נגה ולרגל הרחבת המשםחה
הסיפור של עלמה רק מזכיר שלפעמים הריון ולידה זה לא דבר שבשגרה
שיהיה פוסט נעים וקל

Yael 1 15.03.2010

תודה רבה על השיתוף האמיץ - סיפורי לידה תמיד מרגשים אותי. כנראה שבכולנו ישנו איזה בסיס קמאי שבא לידי ביטוי סביב נושא הלידה.
הסיפור שלך בהחלט מסמר שיער - איזה מזל שיש לו סוף טוב. מקווה שהלידה השנייה היתה סוג של תיקון...
המון מזל טוב!
יעל

אוריתוש 1 15.03.2010

קרן,
מזל טוב, רוב אושר... והרבה מזל!
תהני מנגה (כמו שאני נהינית מנגה שלי...)

Kettercat 2 16.03.2010

סיפור מרגש :)

מזל טוב!!!

בארון של גיברת קאופמן 2 16.03.2010

מזל טוב יקירתי!!! היא פשוט מתוקה

המון המון בריאותל כל המשפחה!

עינת 2 16.03.2010

ואוו.. באמת מרגש. ומפחיד.
אני באמת חושבת שלפעמים הקשיים רק מחדדים את הרצונות שלנו ומאירים את רגעי האושר בצורה מופלאה ממש.
המון המון מזל טוב.
הלוואי שיהיו לכם רק רגעי אושר.

הניק זיקוקית תפוס 2 16.03.2010

איך זה שאישה שעברה חוויה של לידה קוראת סיפור לידה של אחרת היא מרגישה את הרחם מתכווץ? בחיי זה משהו פיזי...
כל לידה בעיני היא נס, שלך נס גדול :-)
הרבה מזל טוב וברוכה הבאה לקטנטונת!
ענת דביר

נוית 2 16.03.2010

וואו, איך צמררת אותי, הייתי ממש על סף דמעות במהלך כל הסיפור. אומנם חששתי לקרוא אותו, במיוחד אחרי האזהרה בתחילת הסיפור, אבל לא יכולתי להתאפק.
טוב שזה מסוג החוויות ששוכחים כשרוצים עוד אחד. מזל טוב להולדת הבת, שתזכו להמון נחת ואושר עם הבת ובמסגרת המשפחה המורחבת.

נקודות 2 16.03.2010

עשית לי דמעות בעיניים עוד לפני שכתבת שאבא שלך שלח לך את הקשת.... בתור חובבת קשתות, אכן יש בהן משהו קסום, כמו אות אלוהים ממש כמו בסיפור המבול. עוד יותר שמחתי לקרוא בסוף הרשומה שילדת והכל הכל בסדר, מבחינתי כל הריון ובסופו ילד או ילדה בריאים הוא נס בפני עצמו, שתהיהלך התאוששות מהירה וקלה והרבה הרבה אושר וכיף עם המשפוחה.

ריקי 2 16.03.2010

מזל טוב להולדת הקטנה!
קראתי בשקיקה את סיפור הלידה שלך, אני אוהבת סיפורים עם סוף טוב... ואין כמו סיפורי לידה, אני לעולם לא מתעייפת מלשמוע אותם! יש לי ארבעה סיפורים משלי, ואני יודעת כמה כיף לאוורר אותם לפעמים.

בתגדלי אותה בנחת ובאושר!

ריקי

Anonymous 2 16.03.2010

מזל טוב, אושר והרבה בריאות תגדלי את הבנות בנחת

ענתוש 3 17.03.2010

יוווווווו...איזה התרגשות..טרי לי לי ......לה לה לה...מזל טוב ענק!!!!
(עד שקלטתי שהפוסט נכתב על עלמה והלידה של נגה עברה בהצלחה הזקנתי ב 40 שנה ...חכי חכי...חחחח)
אני מאחלת לכל המשפחה הקסומה הזו ממזכרת בתיה שבזכותה ובהשראתה נכנס אלי הביתה המון צבע....מלאנים של אושר ובריאות ושמחה כל יום- ונחת משתי המתוקתוקות שלכם. ושתגדל הגוזלית לתפארת מדינת ישראל.
ומילה אחת אישית : קרן את פשוט מדהימה מיוחדת מגניבה וממלאה אותי בהשראה מטורפת. אז החלמה מהירה מהקיסרי. ושוב מ-ז-ל ט-ו-ב !!!!!!

shani 3 17.03.2010

הרבה הרבה מזל טוב!
מרגש ומשמח, שיהיה הרבה אושר

mekoopelet 3 17.03.2010

וואו, איזה סיפור לידה מרגש, ואיזה כיף לקרוא את הסוף, נגה זה שם מהמם, מקווה ששתיכן בסדר (טוב, מקווה שארבעתכם בסדר, איזה כיף זה פתאום משפחה של ארבעה...).
שיהיה בהמון אושר ובריאות
נשיקות

רחלי 3 17.03.2010

מזל טוב!!!
המון אושר, נחת ובריאות!

בלוגילי 4 18.03.2010

כמה מרגש! מזל טוב להולדת נוגה. מאחלת הרבה רגעי אושר וכייף.
אמא של גילי

עינת 4 18.03.2010

ריגשת אותי מאד!
מאחלת לך לידה קלה בטוחה ובריאה!

einat109 4 18.03.2010

מזל טוב

פטיט לולו והרפתקאותיה בעולם האופנה 0 21.03.2010

המון המון המון מזל טוב, רק אושר!
רגשת אותי עד מאוד.

שחר 1 22.03.2010

קרן היי,

שיהיה לכם המון המון מזל טוב.
הפוסט שלך מאד מרגש , בסוף כבר ממש דמעתי...
השרשרת ששלחת לי מדהימה,
תשתדלי לנוח בין ארוחה לארוחה...
חג שמח, שחר.

Photo.Fashion.Passion 3 24.03.2010

סיימתי לקרוא את הפוסט הזה שלך ואני דומעת כולי.
ברוך השם שאת בריאה ושלמה, את והתינוקת.
קשת בענן זה באמת דבר מדהים, ואני באמת מאמינה שאביך ז"ל שלח לך את הקשת הזאת. טוב לדעת שיש מי ששומר עלייך מלמעלה, הא?

מאחלת לכם שתזכו לגדל אותה בנחת ובכיף, אולי אפילו "בשעמום" (שלא יהיו צרות ובעיות טפו טפו!).
היא נראית כזאת מתוקונת ועדינה, אחחחח זה עושה לי חשק לאחת כזאת משל עצמי. (אני חייבת להרגיע את עצמי, אני רק בת 23!).

טוב שחזרת אלינו,
שרונה

לאה מירל 5 02.04.2010

אני מאוד נהנית לקרוא את הפוסטים שלך אך לא מגיבה, הפוסט הזה ריגש אותי במיוחד!!! בעיקר המילים על אביך..
המון מזל טוב ושתראי רק אור ושמחה יחד עם משפחתך המקסימה.

פורום מוצרי תינוקות 0 20.03.2011

הרבה זמן לא התרגשתי ככה...
לא יודעת אם זה חווית הלידה או הזיכרון של האבא (דבר שאני שותפה לו), בכלל כל השילוב הזה של סוף והתחלה ברגעים כל כך חשובים בחיינו הם מה שהצליחו לרגש אותי ככה...
אני מודה לך על השיתוף הזה ומאחלת לכם רק בריאות ואושר.

© קרן שביט 2012
צור קשר 050-6422333