התמגנטתי מיידית לתמונות (צילום: גלית דוייטש) שהשתקפו שם. משהו במראה הנקי של המקום הזה. בפשטות הנעימה, שקוסמת לי יותר מכל ארמון. סיני משודרג, עשוי בעבודת יד, מחומרים טבעיים טובים, עם השפעות עיצוביות גם מיוון. 

קישור מהיר הוביל אותי אל "מדברא", מתחם צימרים חדש שהוקם בצוקים. סימנתי אותו כיעד מועדף והרמתי טלפון להזמין מקום.


אצלנו החופשה מתחילה מהרגע שנכנסים למכונית ומתחילים לנסוע. הרעש הזה של תא המטען שנסגר (יש! הכל הצליח להכנס...), שכמו שם קץ ליסורי האריזה (שונאת לארוז, אבל אוהבת לנסוע...), טריקת דלתות ויציאה לדרך.

שעתיים וחצי של נהיגה מסייעות בהורדת ה"הילוך". נסיעה נעימה ושקטה בנוף שהולך ומצהיב, מאפשרת זמן איכות לשיחות קטנות ולצימצום פערים בעידכונים הדדיים. החיים שלנו בזמן האחרון כל כך מהירים ועמוסים. דווקא עכשיו, כשהעומס בשיאו, חייבים מדי פעם לפרגן קצת זמן רק לעצמנו.

מכביש הערבה אנחנו פונים לכיוון צוקים ומגיעים בדרך יפה אל החניון המטופח של מתחם האירוח. אנחנו מחנים את הרכב ומתקשרים לרני, שמגיע לאסוף אותנו במיול החמוד שלו.

אנחנו עולים במעלה גבעה רכה. בראשה ניצבת בושם, בקתת בוץ זוגית, רומנטית, יפיפייה ומבודדת המשקיפה על מרחבי המדבר. הכניסה לבקתה עובדת דרך מרפסת מוצלת, בשוליה, בנויה עץ ואבן- מיטה זוגית רחבה.

 

בקתת בּוֹשֶם מזמינה גם החוצה - לשכב, להתבונן בכוכבים המציצים מבעד לענפי הדקל, ולדמיין את שיירות הרוכבים של "דרך הבשמים" הקדומה שעברה בסמוך.
 

המקום מאובזר להפליא ויחד עם זאת הוא חף מעומס יתר. נראה שמי שבנה את המקום הצליח לשמור על האיזון הנכון בין איבזור, נוחות ומרחב ויחד עם זאת לכבד פשטות כערך, בענווה אמיתית כלפי יופיו של המדבר הנשקף מכל עבר.

 

אני אוהבת לנפוש במקומות, שנותנים לי להרגיש בבית, גם אם אני לא בנוף הטבעי שלי. מדברא הרגישה לי בית מהרגע הראשון שראיתי אותה. הבית החדש שלי במדבר.
 

דומה שאת מלאכת בניית "הבית שלי" במדבר, הפקדתי בידיים הטובות ביותר. ערן גלבוע, היזם של חוות מדברא ואחד השותפים בפרוייקט, בנה את הבקתות הללו בכוחות עצמו.

 

מה שאני אוהבת בבניה בבוץ היא את התחושה שמישהו ליטף את הבית בשתי ידיים אוהבות. אין אף פינה חדה והתחושה היא של זרימה והרמוניה. אהבת הבניה מורגשת בכל פרט. מגע ידיו המלטפות של ערן נטבע בבית הזה, כמו ילד שבונה ארמון בחול.
 

 

החמאם המדברי בנוי מעץ שקוע בתוך מבנה אבן, חלקו התחתון חלול ודרך פתח מעוגל, ניתן להבעיר שם מדורת עצים. המדורה מחממת את שלדת הברזל שמשמשת כשכבת ביניים, המים מתחממים והעשן של המדורה מיתמר למרחוק, כשהוא נפלט מהארובה הגדולה.
 

בעוד אני ממלאה אמבט ענק ששימש אותנו בשלושת ימי שהותנו במקום, איש האש שלי הבעיר מדורה שחיממה את המים כשהערב ירד.
 

 

אם עידן הוא איש האש (אריה), אזי אני אשת המים (סרטן עם אופק עקרב...). אין מקום שנעים לי יותר ממקום, שניתן לטבול בו. לקחתי איתי לטבילה גם את ספר השירים האחרון של ורד, ונהנתי לצלול גם אל תוכם.

 

העיתוי לא יכול היה להיות טוב יותר עבורי. התאוששתי ממהלומת חיים לא פשוטה שנחתה עלי כשבוע קודם לכן והמילים חילחלו פנימה, אל עומק התודעה.
 

 

אהובי פינק אותי והגיש לי אל שפת המים צלחת עם אננס טרי, שרק מלהתבונן איך הוא הונח שם, התפשט לי חיוך גדול מאוזן לאוזן. רוח מערבית נעימה נשבה וליטפה אותי, רציתי שהזמן יעמוד מלכת ואכן הוא עשה זאת לזמן קצר.

 

 

בבוקר, אחרי שהברקתי את הכיור משאריות ליל אמש, הגיע המיול עם רני ואיתו חבילה משמחת. צידנית קטנה ובה לחמים נפלאים, גבינות, ירקות טריים, זיתים תוצרת בית, סלטים, ריבות וביצים (להכנה עצמית). הכל ארוז ומוגש בתוך צנצנות זכוכית אסתטיות ובכמויות נדיבות.
 

לא שבאמת צריכים לעזוב את הבקתה, אבל נחמד גם לפגוש אנשים מיוחדים ועיניין אותי לדעת מי ומה עומד מאחורי המיזם המשמח הזה. ירדנו מהרכס שלנו והתמקמנו בסוכה מוצלת ורחבת ידיים, באזור ההתכנסות המרכזי. ספסלי בוץ מפוסלים בשוליה, מחצלות, כריות ושולחנות נמוכים יוצרים פינות ישיבה קסומות.

במתחם הסוכה הגדולה יש טבון גבוה המעלה מתוכו ריח לחם אפוי, אספרסו משובח ובירה קרה. במבנה ה"מכולת" הסמוך ניצבים מקררי שתיה קלה ויין, גבינות ומעדנים לארוחה קלה בהרכבה עצמית.

ישבנו עם רני, איש עם עיניים צוחקות וחיוך רחב ושאלנו אותו מה הביא אותו למדבר. רני סיפר לנו על היישוב צוקים שבערבה, שהוקם לפני 8 שנים ע"י גרעין של אנשים ממרכז הארץ. מטרתם היתה ליצר שינוי באורח החיים ובתחומי העיסוקים שלהם.

הישוב שהוקם מתבסס על מיזמים פרטיים של תושביו בתחומים של תיירות או תומכי תיירות. אחד האנשים שבלטו בפועלם ביישוב במהלך השנים, היה ערן גלבוע, איש מוכשר, שהיה אחראי להקמתם של כמה מיזמים ובראשם מדברא, אותו הוא בנה במו ידיו (!).

 

אל המיזם הצטרפו לפני כחצי שנה גם שני האחים אייל ורני שיראי, כשותפים המפעילים ומשווקים את המקום כאשר ערן עדיין מעורב בכל. אייל, הוא מפיק סרטים עסוק (משהו טוטאלי", "ההסדר", "ד"ר פומרנץ"), ומפיק פסטיבל הסרטים בחיפה בשנים האחרונות. אייל עבר להתגורר בצוקים עם משפחתו לפני כארבע שנים וחברות קרובה שנוצרה בינו לבין ערן הובילה גם לחיבור עיסקי ולהפעלה של מדברא.
 

תודה לרני על האירוח המופלא ותשומת הלב לפרטים הקטנים.
אני בהחלט מתכוונת לחזור למקום ובפעם הבאה גם עם ילדים וחברים.

עוד על מדברא תוכלו לקרוא באתר שלהם ולקבל עדכונים חמים מדף הפייסבוק שלהם.

להתראות במדבר,
קרן