איור: אפרת חסון דה בוטון

בשביל "אבן שושן", עצמאי הוא מי שעומד ברשות עצמו, לא תלוי באחרים, בעל כושר לשאת את עצמו, לא להיות נזקק בכל לעזרת אחרים. אדם שנוטל למען עצמו חירות וחופש, למרות הסיכון הכלכלי הגדול יותר הכרוך במעמדו. הסיכון הכרוך בעבודה עצמאית אינו מרתיע אותו, הוא בעל ביטחון עצמי רב בעצמו ובדרך פעולתו.

בשבילי עצמאות, זה להבין שהבחירה היא בידיים שלי. שהחיים שלי הם תוצר ישיר של רצף החלטות (ומעשים) שקיבלתי בעצמי, עבורי. שיש בידי את היכולת להשפיע על חיי. החלטות טובות יותר, החלטות טובות פחות, אבל שלי. בדרך הזו לעצמאות שלי עובדים הלב והראש כצוות אחד. הלב חולם, מטווה את היעדים, מכוון ומציע כיוונים מפתיעים. הראש מעמת את הלב עם המציאות, בוחן, פותר, לוקח החלטות ומוצא את הדרך לממש את היעדים שהציב הלב.

לפני 4 שנים, כשהתחלתי לקיים את אירועי הקולאז' בסטודיו הביתי שלי במזכרת בתיה, הלב כיוון אותי ליצר חוויה אינטימית ומרגשת, שמכילה ומארחת נשים ניפלאות ומוכשרות. ארחתי בסטודיו שלי בקולאז' סייל הראשון 150 נשים מקסימות, שהתרגשו, נהנו, התמלאו בהשראה ויצאו עם המון אנרגיה וחיוך גדול על השפתיים.  10 מעצבות מוכשרות וניפלאות הציגו לצידי את מיטב יצירותיהן, חלקן מלוות אותי באירועים הללו גם כיום.

אני מודה, שכשהתחלתי את המיזם הזה, לא דימיינתי שיגיע כל כך רחוק. בארבעת השנים האחרונות קיימתי עשרות אירועי קולאז' ובכל פעם כשמימשתי חוויה אחת, התפנתי לחלום על החוויה הבאה. אדם שלא מימש חלומות בחייו, לא ידע סיפוק אמיתי מהו. החוויות שאני מייצרת, ממש כמו החלומות שלי, לובשים בכל פעם צורה חדשה. הם דינמיים ופרועים ואני קשובה להם, לכן אני תמיד נמצאת בתנועה. לחלום ולממש זה הדלק הפרטי שלי. אני מטווה את חיי במו ידי.

לפני כחודש, הוזמנתי לנאום בירושלים, בכנס נשים ועסקים של האתר Onlife. התכבדתי לעלות לבמה ולנאום בפני מאות נשים, בעלות עסקים, שבאו לקבל כמה כלים חשובים, מנשים מצליחות, ש"עשו את זה".

אחת אחת, הן עלו לבמה. נשים מצליחות, כל אחת בדרכה ובתחומה. נשים שנתפסות בעיני כמובילות דרך, בעולם היזמות בארץ. נשים מוכשרות כמו עופרה שטראוס, אתי רוטר, טמירה ירדני, נחמה רונן, רויטל הנדלר, אורית חשאי, צופית גרנט, ליטל שוורץ, חנה אזולאי הספרי ועוד רבות וטובות.

אני עליתי לנאום בפאנל המסכם והנחשק ה"הייד פארק" וקיבלתי את הבמה למשך 5 דקות קצובות. 5 דקות זה מעט מאוד זמן והחלטתי לנצל את הבמה הזו לשתי מטרות טובות. האחת כדי לתת כלי חזק ואפקטיבי אחד, כלי שימושי שסייע לי בעבר ומסייע לי גם היום - כלי שאני מכנה "היכולת לחלום".

המטרה השניה היתה לשתף בציבור חלום אישי ויזמי שלי, ובעצם השיתוף להתחיל ולהניע תהליך שיוביל בעקבותיו גם למימוש של אותו חלום.

אני מזמינה אתכן לצפות ולהאזין לנאום הזה, יש סיכוי לא קטן שגם אתן תוכלו לקחת ממנו דבר, או שניים לדרך שלכן.

למי שאין רמקולים יש גם אפשרות לקרוא בהמשך את הנאום המלא. לא נגעתי:

5 דקות? אוקי, אם הייתי נתקעת במעלית 5 דקות עם יזמית בתחילת הדרך, הייתי מספרת לה על כלי מהותי אחד שסייע לי בדרך להצלחה. על החלום כמנוע לצמיחה אישית ועסקית.

חלום הוא מנוע הצמיחה של העסק, הוא מסייע לנו לאתר את הייחודיות שלנו, דרכו נצליח להגשים  את עצמנו ומשם נצליח להגיע לשיאים חדשים.

אני אהיה מנומסת ואציג את עצמי קודם,

אני קרן שביט, בת 41, יזמית לייף סטייל, מעצבת רב תחומית, בלוגרית, נשואה לעידן ואמא לעלמה ולנגה. גדלתי ברחובות וכיום אני מתגוררת עם משפחתי בביתנו החדש, בעמק יזרעאל.

"טוב ויפה" הוא הבלוג האישי שלי, אני כותבת אותו כבר מעל 5 שנים והוא משמש לי כיומן אישי. אני כותבת שם על כל מה שטוב ויפה בעיני. זאת שמורת הטבע הפרטית שלי. שם אני מבטאת את נקודת מבטי האישית והסובייקטיבית על העולם.

עם עולם העיצוב יש לי מערכת יחסים ארוכת שנים. בגיל 12 ידעתי שאהיה מעצבת, למדתי עיצוב בחולון ועסקתי בתחום מאז שאני מסוגלת לזכור את עצמי. אני מעצבת רב תחומית, הרפתקנית וסוערת, שמונעת מתוך תשוקה חזקה ליצור ולהגשים את עצמי. יש לי מותג עיצוב עצמאי בהשראות מסעותי בעולם, עם קולקציה מרשימה של גלביות, תכשיטים מיוחדים ובקרוב גם מוצרים לבית.

בארבעת השנים האחרונות הקמתי את מותג המכירות "אירועי קולאז' של קרן שביט", שזוכה להערכה רבה והצלחה מדהימה.

אחת לעונה אני אוספת ובוחרת את מיטב היוצרים והמעצבים האהובים עלי, כאלו שאני צורכת וקונה מהם באופן האישי, מתחומי עיצוב שונים (בית, אופנה וילדים). בכל אירוע אני מאתרת לוקיישן מיוחד אחר, בו אני רוקחת אירוע קולאז' ויוצרת חוויה בקונספט יחודי, שכמוהו לא היה ולא יהיה.

אם הייתן רואות אותי לפני 4 שנים במכירת הקולאז' הראשונה בסטודיו הפיצפון והאינטימי שלי במזכרת בתיה לא הייתן מאמינות. הציגו 10 מעצבות והגיעו 150 נשים.

לקולאז' החורף האחרון, שערכתי בינואר בגני התערוכה הציגו 120 מעצבים והגיעו כ-30,000 נשים.

אני מאמינה שאושר הוא דבר נרכש ושחובה להפיצו ברבים. אני חיה, נושמת ומכורה לרשתות החברתיות. אני חייבת להן הרבה מההצלחה שלי. סיפור היזמות שלי פרוס על פני אלפי פוסטים בבלוג ובפייסבוק.

לפני חמש שנים, כשסיפרתי לאמא שלי שאני הולכת להיות גורו של לייף סטייל, היא הסתכלה עלי בתדהמה וצחקה. לא נעלבתי, אני ניזונה באינפוזיה מהחופש שאני מעניקה לעצמי לחלום.

זה אולי יבוא לכן בהפתעה, אבל יש אנשים שלא חולמים. לא חולמים מספיק טוב. אני לא מדברת על חלומות שחולמים בלילה, אני מדברת על חלומות שחולמים מתוך עירות, שיחרור והרפיית נפש.

אנחנו לא עוצרות לרגע וחולמות. חושבות שזה "בזבוז זמן". כל הזמן עסוקות במימוש, בעשייה. רצות אחרי הזמן, הקריירה, הזוגיות, הילדים.

לרוב, אנחנו לא מקצות מספיק משאבים בכדי לברר, בינינו לבין עצמינו מה באמת אנחנו רוצות. איך ניראית הליבה של הנפש שלנו. מה משמח אותנו, מה באמת גורם לנו להיות מאושרות.

לחלום זה משהו שצריך ללמוד לעשות. לפרגן לעצמנו. להיות מסוגלים להניח לרגע בצד את כל קשיי היום יום, בכדי להתפלש, למשש ולהכיר טוב את החלומות הכי כמוסים שלנו.

.

אנשים מפחדים לחלום כי הם מפחדים להתפכח ממנו. לגלות שהשאיפות לא "מיישרות קו" עם החיים שלהם. מפחדים לחטוף סטירה.

אני אומרת: אל תפחדו מהכאב הזה, תצמחו. תמיד יש מה לעשות ותמיד יש עוד דרך, שכרגע משהו פשוט מפריע לכן לראות.

אז איך חולמים? חלום טוב הוא חלום גרפי, אנחנו ממש יכולות לראות אותו, להרגיש אותו, לתאר אותו לפרטי פרטים. וכן, אני מרשה לך להיות קטנונית. דמייני את החיים שלך בעוד מספר שנים. בחרי להתמקד ביום שהוא לא חופש או שבתון, יום רגיל ופרקי את היום הזה בדימיונך לסיטואציות מדויקות. חשוב שממש תטעמי ותחושי את החלום.

דמייני את עצמך ביום מאושר, יום שמשקף את החיים המאוד טובים שיש לך. מה את עושה באותו יום אוטופי, איך הוא נראה, ממה הוא מורכב. ככל שאת הולכת יותר רחוק עם התשוקות את לומדת מה את צריכה בחייך.

את יוצרת תסריט לחייך ואז חוזרת ומנתחת את התסריט. אנשים רבים מופתעים שחופש הבחירה בידיים שלהם, הבחירות מפתיעות אותנו. מתקשות לדמיין את עצמן מגיעות רחוק. אומרות לעצמן, וואלה? זאת אני?

בשלב החלום חייבים להתעלם מקשיים טכניים. בתחילת דרכי, בתקופת לימודי העיצוב, הפרויקטים שהצבתי לעצמי היו מאד שאפתניים ולא תמיד ידעתי איך אני יכולה ליישם אותם. הכלים הטכנים שעמדו לרשותי היו דלים. אחד המרצים אמר לי שהמטרה שלי היא לחלום, הכי גבוה שאפשר ולהאמין שהכל פתיר. הכלים יבואו.

חלום הוא חידה, מפת מטמון. ממש כמו ב"מצא את המטמון" -  אני עדיין לא יודעת איך אגיע אליו, אבל יודעת מה המטמון!

לסיום, אני רוצה לשתף אתכן בחלום אחד שלי. אני רוצה לקחת את מיזם אירועי הקולאז' שלי לחו"ל, לארה"ב. אני מאמינה שניתן למכור "לחמניות עיצוב" להמונים בחו"ל, שישמחו להכניס אל ביתם משהו טוב ויפה שהגיע מכאן. שגרירות פופ, אחרת, של ישראליות במיטבה.

אני עדיין לא יודעת איך, אבל אני יודעת מה. אשמח שתסייעו לי לקדם את המיזם.ביחד נוכל לחלום ולממש.

אני מזמינה אתכן לקחת חלק באירוע הבא שלי, בקולאז' האביב 2014, שיתקיים בסוף השבוע הזה, בימים חמישי ושישי. כל הפרטים במודעה שלמעלה ובעמוד הפייסבוק של האירוע. אשמח שתצטרפו אלי למסע המימוש של עוד חלום טוב ויפה.

לסיום, אני רוצה להודות ליוצרת מוכשרת במיוחד, שאיירה את הפורטרט שלי בתחילת הפוסט. את המתנה הזו קיבלתי בהפתעה גדולה. אפרת חסון דה בוטון, כבר עשתה לי בעבר פורטרט בטכניקת גזרי הנייר שלה, אבל הפעם, הרגשתי שההיכרות שלנו לאורך השנים, הניבה מוצר שבא לגמרי מהלב. לאיור היא קראה: "קרן שביט - פיית הקסם וההשראה" (מה שלגמרי מסביר את הלחיים הסמוקות באיור) והוא רק אחד מתוך הסידרה המרגשת שלה: "הנשים שמעוררות בי השראה". ממליצה לכן להכנס לאתר של אפרת ולעקוב אחרי הבחורה המוכשרת הזו, שתוכלו גם לפגוש בעוד 3 ימים, באירוע האביב של COLOURFUL WAY.

להתראות  בעוד יומיים, בקולאז' האביב.