אני רוצה לפתוח הפעם בוידוי קטן. הבלוג הזה משמש לי כיומן אישי (כבר חמש וחצי שנים), הוא מקלט בטוח שאני תמיד כמהה לשוב אליו. בו אני יכולה לקבץ רגעים קסומים ומרגשים מתוך היום יום שלי, שכוללים בית, משפחה, עבודה ומנוחה. להשאיר מאחור את הרע והמכוער, לא תמיד בקלות, אבל מתוך אמונה אמיתית שאם אחשוב טוב, יהיה יותר טוב.

הפעם בחרתי להתמקד בחודש נורמאלי בחיי, חודש מאי. פשוט לתאר את הדברים שעברו עלי, לתרגל שפיות (יחסית) ולדבוק באמונה שלי, דווקא בימים מאתגרים שכאלו, שיש לחיות את הטוב והיפה.  מתוך כל הקושי וההמולה, אני שולחת אליכם קרן אור אופטימית ובהירה.

בפרק א' - יתואר בקצרה על קולאז' האביב שעבר והיה:

קולאז' אביב על גדות נחל חדרה, מלא ביופי, יצירה, אנשים ואהבה.

התרגשתי במיוחד מנוכחותה של עלמה בכורתי (7), שביקשה להצטרף אלי ל"יום עבודה". עיצבתי עבורה חנות קטנה ומטריפה והקטנה היתה מאושרת. לבוטיק שלה הגיעו נשים וילדות והיא עמדה שם עם סבתא שלה (אמא שלי, מיקה) ומכרה גלביות.

רגעים מתוקים של מנוחה בין הקניות. לאט לאט כל גדת הנחל הירוקה התמלאה באנשים צבעוניים ושמחים.

בפרק ב' - סיום פרוייקט  (קולאז' אביב) וחזרה הביתה, אל שיגרה ממכרת בנעימותה.

"הבוקר שאחרי". אחרי הסנפה קשה של שני הניחוחות האהובים עלי בעולם, התפננו להרכבת קיט יצירה משגע שאספנו בביתן של יולטה בקולאז'.

קפה של בוקר עם חברה, על גבעת הדשא בגינה. הקפה טעים יותר כששותים אותו במאג וינטאג' יפיפה. הכוסות היפות ועוד שכיות חמדה נקנו בביתן של "מפעם" בקולאז'. ממליצה לכם להגיע לחנות החדשה והיפיפיה שלהם בשוק הפשפשים בחיפה.

עדר של פרות רעבות השתלט על החורשה המקיפה את ביתי. אחרי עבודה יסודית ביותר שעשו שם, לא נותר קוץ אחד בחורשה ועכשיו היא נקיה ונגישה. את הצילום הזה צילמתי מתוך גינתנו. דמיינו את הקפה של הבוקר, עם חלב הישר מהגינה.

גינת הפלאים, שעיצבה לנו נעמי, חושפת בכל יום הפתעות חדשות. גם לה, ממש כמו לחיים עצמם, יש דינמיקה משל עצמה. אנחנו עוקבים אחריה בדריכות ומתפעלים בכל יום מקסם חדש שפורח, או מבעל חיים מסקרן שבא לביקור בגינה.

פרק ג' - איך זה שתוכניות עבודה שאפתניות בקצב רצחני הפכו לשיגרה נעימה?

ישיבות עבודה אצלי במרפסת. ככה זה נראה מחלון המטבח. חבורת מוכשרות שעפה רחוק עם כל רעיון שעולה. מזל שיש גם מבוגר אחראי...

דגמים חדשים מצטרפים למשפחה הטובה והמוכרת. כך נראית רצפת "האיזולטור", הסטודיו שלי. באמצע השבוע הוא סטודיו שוקק רעיונות וחיים ובסופי שבוע - מתפקד כחנות.

הפרוייקט הגדול של הקיץ, משמח ומרגש אותי במיוחד. הגלביות שלי ואני נגיע הישר מן העמק לת"א לחנות פופ-אפ קייצית, מיוחדת וחד פעמית. החל מה-27 ביולי ועד ה- 22 באוגוסט.

במשך 4 שבועות קייציים, אתארח בחלל המקסים של חנות הפופ אפ Spot-Light, הממוקמת ברחוב שנקין 33, בצמוד (משמאל) לאורנה ואלה המיתולוגיות. 

יש לי חיבה עזה לרחוב הזה, את רוב שנתי הבוגרות כתל אביבית ביליתי בו והתגוררתי בסמוך לו. המון זיכרונות טובים, שאולי אקדיש להם פוסט ביום מן הימים.

פרק ד' - ובו יסופר על חבורת בנות מופלאות, שיצאה להרפתקאה בעקבות הלב

לאחר שסיימנו פרוייקט מוצלח וגדול (קולאז' האביב), אספתי את בנות הסטודיו וההפקה (גם את אשת סודי) ולקחתי אותן איתי ליומיים בצפון, להתמלא באנרגיה במקומות שמקווצ'צים לי את הלב. הן לא נשארו אדישות.

ככה נראה הרכב, כשהוא מלא רק בשליש ממה שהבאתי איתי. כי גם לנפוש צריך בסטייל. וכן, אני יודעת שמנימליזם זה טרנד לוהט כרגע (גם אני מקשיבה לתחזיות של הטרנדולוגית עדי יופה), אבל הלב שלי רחב וקצת קשה לו עם הטרנד הזה... לא נורא (:

תחנה ראשונה: "בקתה בקדיתא" - עלינו על גלביות תכולות (פמלה), קשתות של גיא גיל ועלינו לגליל, להרוות צמאון בתה קר ובמנות גדושות של השראה.

את סל הפיקניק הגדול שהבאנו איתנו, הנחנו על השולחן בחדר האוכל המרווח. גבינות, לחמים ומאפים נפלאים מצאו את דרכם אל אוסף כלי הפורצלן המופלאים של קדיתא.

ואנחנו אכלנו, עם הפה, העיניים והנשמה, סופגות טעמים, שואפות ריחות, נותנות לכל היופי הזה לעטוף לנו את הלב.

לאחר כמה שעות קצרות (מדי) של עונג, נפרדנו מדורון ומיקה והמשכנו למסע בעקבות הלב. הביקור בקדיתא הרגיש לי כמו ריפרוף קליל, ואני יודעת שבקרוב מאוד אמצא את עצמי שוב בדרך המתפתלת אל ראש ההר.

"כי אמיתית היא ולא סמל ולא דגל ולא אות

העבר מאחוריה היא צופה אל הבאות..."

תחנה שניה: בית הילל. מקדיתא עלינו צפונה, לכיוון בית הילל. דומה שמלון "מיליון הכוכבים" חיכה רק לנו. דונמים של טבע ירוק ירוק. חורשת פקאנים שהצלה על כל המקום ופסיליטיז מושלמים לקמפינג המושלם. 

זה היה יום חמישי אחה"צ והיינו שם לבד. לגמרי לבד. כמו ילדות שההורים השאירו לבד בגן משחקים ענק, ללא מבוגר אחרי שישמור. הגענו מצויידות ועם המון תוכניות. 

לבד אמרתי? כמעט... צוות של מעסים מעולים המתין לנו בחורשה עם מיטות טיפול בפינות חמד שונות הפזורות בגן הקסום הזה. מים קרים, פירות טריים ומסאז' ארוך ומפנק במיוחד, שישחרר את העומס הזה מהגוף וימלא את הנפש הצמאה ברוגע ובשלווה. לא פשוט לי להוריד הילוך וזאת היתה דרך נהדרת לעשות זאת.

לסיכום החוויה הבאמת מעולה ומיוחדת, אומר רק זאת: טיפול בטבע - שווה פי שבע! ועולה (כמעט) אותו דבר...

את הערב והלילה שהגיע בעקבותיו העברנו תחת גלי צחוק רועמים (מזל שהיינו שם לבד...). התמסרנו לצחוק והוא הגיע בכמויות נדיבות. צחקתי כמו שהרבה זמן לא צחקתי, פורקן משחרר ומשביע נפש.  צילמנו תמונות (רבות) שהשתיקה יפה להן ועוד כמה "גבוליות" שהתפלקו לאינסטגרם שלי... 

לילה ארוך וסוער ובלתי נשכח העברנו במחנה שלנו, שכלל גריל מעולה, חבילה מתגלגלת, אביר ש"גולח" מסוסתו בדרכו הביתה.

גולת הכותרת של הלילה: איסוף גחליליות אל תוך צינצנת וינטאג' Ball יפיפה. כי גם גחליליות גבירותי, יש לאסוף בסטייל.

יקיצה טבעית, אחרי שינה ארוכה ונעימה ובוקר חדש ומרגש בפתחו של יום.

ירדנו אל הנחל הסמוך, להנות מהמים הקרים והרעננים של החצבני.

לנשימות של הנחל הרוחש יש השפעה מדיטטיבית עלי. שום דבר לא מרגיע אותי כמו רחש של מים קרירים. התמסרתי לנחל והוא מילא אותי ברוגע ובשלווה.

את הבוקר בילינו במקום, ביטלנו תוכניות אחרות שעשינו, כי פשוט לא יכולנו לצאת משם. התמלאנו בכל טוב, בהרבה אופטימיות ובציפיה לבאות. 

פרק ה' -  נשיקה מהשמש וחיבוק טרי מהשדה

אחד הסממנים המשמחים של תחילת הקיץ הוא פריחת החמניות בשדה. לקחתי את הבנות לטיול חמניות ממש ליד הבית בשעות הקסם של סוף היום.  כי אם כבר גרים בעמק יזרעאל, חובה להנות מכל הטוב והיפה!

פרק ו' - על בנות מעופפות ועוד יצורות מופלאות

לא רק פירות וירקות קסומים גדלים כאן בעמק. אגלה לכם בסוד שזן מופלא ומשובח של ילדים גדל כאן בנינו, ממש על העצים. 

חווית גידול ילדים, או במקרה שלי - ילדות הפכה למופלאה במיוחד מאז שעבר לעמק. נדמה לי שכל מה שצומח מכאן מניב תוצרת משובחת במיוחד. ילדות נעימה בסביבה המוגנת של הקיבוץ, עטופה בתמימות ששייכת לתקופות אחרות. מגדלת אותן בתחושה שהשמים הם לא גבול.  שאם יתאמצו יוכלו לגעת בכוכב מנצנץ.

אחה"צ נעים בקיבוץ שריד השכן. הבנות קופצות בטרמפולינה ומיכל מפנקת עם קפה קר ועוגה.

ונגה? על מה חולמת נגה? מאושרת מפליגה בדימיונה אל כוכב נגה, הכוכב שלה, שבו היא שולטת ביד רמה. עם ים לבן של חלב, אבנים אדומות, עצים סגולים, מפלי שוקו שנשפכים לים, סירות שהן קערות קורנפלקס ודרקון סימפטי שרושף מתוך פיו קשתות ועננים. הכל אפשרי בכוכב נגה, היא בוחרת את מי להזמין לשם ואת מי להשאיר בחוץ. מלמדת אותי בכל יום שיעור חדש.

אנחנו נפרדות מחברותינו בצילום משותף, שמזכיר לנו צילומי חלוצות מימי אנו באנו. לפעמים אני מדמיינת שהזמן כאן עוצר מלכת.

פרק ז'  - זמן מדבר

בסוף חודש מאי, רגע לפני שמרגישים את נחת זרועו של החום הגדול, יצאנו לסוף שבוע במדבר, עם חברים טובים, הרבה ילדים וקולקציה חדשה ומרגשת של גלביות.

גם הפעם בחרנו להתמקם בחאן בארותיים, הסמוך לישוב עזוז, שבפתחת סיני. בפעם האחרונה היינו כאן במסיבה מטריפה של אורלי והפעם הגענו בכדי לנוח ולהנות מחברה נעימה ואוהבת.

לכל אחד מאיתנו יש קריירה וילדים, אנחנו שאפתנים ונהנים להצטיין בכל תחום שנוגעים בו. לא פשוט לתמרן בין תחומי הצטיינות, קשה לשחרר, להרפות, להתפשר כשמדובר בדברים שכל כך חשובים לנו.

בעזוז אין קליטת פלאפון, מה שהופך את ה"מכשיר השטני" למשחק משעשע. מצלמה שאפשר להתמסר לה. ניתוק מוחלט מהרשת, שהיא ביתי השני.

כשאני נינוחה ורגועה ויש לי מצלמה ביד, אין מאושרת ממני. מתגנבת בשקט לאורוות הגמלים, סופגת השראה ומתעדת. השראה נמצאת בכל מקום וכשהלב פתוח, גם העין מבחינה והראש מבין.

קישוטי גמלים שמשולבים בשרשראות שלי. עיצוב משותף של קטיה אלפא ושלי:

הגבולות הדקיקים שלי בין קרן שביט האדם, לקרן שביט העסק שוב מיטשטשים. כל כך בקלות הם מיטשטשים. מצלמה, תאורה טובה ואובייקטים יפים לצלם. תוך שניה המקום הופך לזירת צילומים אקטיבית. אני בחופש? אני בעבודה?

העיקר שאני נהנית. לא ממש עוצרת לברר איזה כובע מונח לי כרגע על הראש. אני עושה רק מה שאני אוהבת ומתמלאת באושר גדול תוך כדי תנועה.

אני מצלמת את מרבי היפה, חברתי הטובה בגלביות החדשות שלי. היא מובכת מהסיטואציה, אבל זורמת איתי. התוצאות יוצאות בהתאם. לא צילום של צלמת אופנה, משהו יותר מחוספס ואמיתי, דוקו-ריאלטי.

הקולקציה שהושקה ביוני, כמעט נעלמה קליל...  פריטים אחרונים ממנה ניתן למצוא בחנות המקוונת באתר שלי ובקומץ איכותי של חנויות:

נקודה בכפר - במושב עשרת (גלביות נשים וילדות),

שלי דהרי - רבי פנחס 14, שוק הפשפשים יפו (גלביות נשים),

מריונטה - נחמן 6, שוק הפשפשים יפו (גלביות ילדות)

ובקרוב גם בפרלמנט של עתר - מושב משמרת.

חודש בחיי. מאי. גם יוני היה מלא וגדוש. 

ויולי? אני תוהה איך חודש יולי יראה. אני בחורה אופטימית, מאמינה ומקווה לטוב. שהשקט והשפיות יחזרו אל מעונינו במהרה.