נשים שאני מוקפת בנוכחות שלהן. כאלו שריתקו אותי כבר מילדותי. נשים שמעצימות אותי, נותנות לי השראה, כוחות ותקווה. מורכבות, דעתניות, נחושות ולא תמיד הגיוניות. לכבוד יום האשה 2015, אספתי כמה נשים שמעולם לא פגשתי באופן אישי, חלקן דמויות אמיתיות, רובן יצירות של דימיון ופנטזיה. המשותף לכולן הוא שהן לכדו את תשומת ליבי ולימדו אותי דבר, או שניים על העולם הזה.

מתוך הספר "שמלת השבת של חנהל'ה" , הוצאת עופר

חנה'לה ושימלת השבת שלה, היתה כנראה הדמות הנשית הראשונה שריתקה אותי. בכל יום שישי בערב, הייתי יושבת על כרית בסלון, נצמדת לרמקול גדול ומאזינה לתקליט שסיפר את סיפורה.

ילדה שהלכה אחר מצפונה וערכיה וסייעה להלך הזקן לסחוב את שק הפחמים אל ביתו. גם לאחר שגילתה ששימלתה הוכתמה, לא הצטערה על המעשה הטוב שעשתה ועל כך זכתה בעזרתו של הירח, שהאיר את שמלתה בזוהר כוכבים וסלל את דרכה אל שולחן השבת של אמה. הערצתי את חנה'לה הקטנה והאמיצה והרגשתי שהיא נוסכת בי אומץ ללכת בדרכי מתוך אמונה בצדקת ליבי.

הסרט "בילבי" היה הראשון שראיתי בקולנוע וההתאהבות שלי בדמותה היתה מיידית, עוצמתית ובלתי הפיכה. בילבי היתה עבורי מודל ראשוני לאשה חזקה, דעתנית ואסרטיבית, אמיצה, נדיבה וטובת לב, שעושה רק מה שמתחשק לה וממציאה חוקים משל עצמה.

בילבי עדיין מולכת בליבי והיום כאמא, היא דמות שמסייעת לי ללמד גם את בנותי ולחשוף אותן לתכונות הכל כך עוצמתיות ומיוחדות שלה. נגה בטוחה שבילבי היא אני, כשהייתי ילדה. לא משנה לה שהעובדות בסיפור לא תמיד מתישבות עם המציאות, היא מבינה שבלב תמיד הייתי ותמיד אהיה בילבי בת גרב. בילבי היא חלק מליבי.

מרי פופינס היא אומנת החלומות שנחתה בבית משפחת בנקס ומרגע נחיתתה החיים בבית מתחילים להשתנות. לטובה. היא מדהימה את בני המשפחה בגישה החיובית והאופטימית שלה לחיים ומלמדת אותם איך לחשוב אחרת ובעיקר איך לשנות את זווית הראיה שלהם, על כל אותם דברים שהם מכירים. היא עושה להם מפגן ראווה של קסמים, בעוד שקסמה האישי הוא הטריק הכי מוצלח שלה. 

היא מגלה להם שבכל מטלה שיש לעשות, ניתן גם להשתעשע. בגישתה החיובית היא מגלה את השעשוע שמסתתר מאחורי המטלה והעבודה הופכת למשחק, או כמו שהיא מיטיבה לנסח זאת: "עם כפית מלאת סוכר בולעים את התרופה בדרך נעימה".

מרי פופינס היא מודל לאמא שאני היום. ממנה למדתי לטבל בגישה חיובית, להעשיר ולחשוף את בנותי לפנינים מעוררות השראה, מתוך תקווה שהן יותירו בהם חותם איכות מכוון. באחריותי להכיר להן דברים טובים ויפים, ועם הזמן אני זוכה לראות את השפעתן בעיצוב דמות הנשים שהן הופכות להיות. 

בנות משפחת אינגלס מ"בית קטן בערבה" הן המודל המשפחתי שלי ודוגמא לבית מעורר השראה. אני זוכרת את סדרת הטלביזיה שהקסימה אותי בילדותי המתמקדת בחיי משפחתה של הילדה לורה בחווה באזור המערב התיכון של ארצות הברית בסוף המאה ה-19. הסדרה עסקה בערכי משפחה, אהבה, חברות וחברות.

המשפחה האמיצה חיה בפשטות ובעוני, יחד עם זאת השמחה והאושר מלכו בביתם. הגישה החיובית שלהם שמרה על שפיותם ברגעי משבר ואיפשרה להם להתמודד באומץ עם סוגיות חיים מורכבות כגון אימוץ, אלכוהוליזם, גזענות, עיוורון ועוד. לורה אינגלס ובני משפחתה ציידו אותי בארגז כלים חיובי, כאלו שאני נעזרת בהם גם היום.

מתישהו, בשלהי גיל הנעורים שלי באייטיז הוקרן סרט שהפך לפולחן בקרב הנערות. "יפה בורוד" בכיכובה של מולי רינגוולד המהממת, סינדרלה מודרנית, מבית דל-אמצעים המתקשה להשיג שמלה הולמת לנשף הסיום של ביה"ס, שמלה שתסייע לה בכיבוש לבבו של נסיך החלומות.

סרט שמציג לא רק את הג'ינג'יות השבירה של הגברת רינגוולד אלא גם את היצירתיות וההעזה של הדמות שהיא מגלמת. בעזרת תכונות אלו היא מצילה את עצמה מתהומות חברתיים שמאפיינים גיל זה. חריגותה מאפשרת לה להתבלט בכישוריה ובטעמה המיוחד והמשובח, מה שהפך אותה למכתיבת אופנה. ממנה למדתי להעיז ולהקשיב לקול הפנימי והיצרתי שלי ולא בהכרח לישר קו עם טעמם של אחרים.

ג'סיקה ראביט נחשבת לאישה המונפשת הסקסית ביותר Ever. דמות דמיונית שנוצרה על ידי הסופר גארי וולף והתפרסמה בסרט של וולט דיסני בשם "מי הפליל את רוג'ר ראביט". דמות מצוירת בהשראת מיטב אלילות הקולנוע, שהורכבה מקולה המדבר של לורן באקול, רגליה של בטי גרייבל, גופה וישבנה של מרילין מונרו, החזה של ג'יין מנספילד, השיער של ורוניקה לייק, העיניים של מרלן דיטריך, וקול שירתה של ג'ודי גארלנד. 

מג'סיקה למדתי מחוות דרמטיות מוגזמות ואיך מושכים בחוטים הנכונים, בעיקר בעזרת חיוך. וגם את המשפט המעולה שלה "i'm not bad i'm just drawn that way". שירת אותי מצויין בגיל 16 וגם מדי פעם בהמשך.

אודרי הפבורן, היתה כוכבת קולנוע אצילית ואיכותית בשנות החמישים והשישים וגם פעילת סעד בריטית. כולם אהבו את אודרי. היא שייכת לתקופה בה הסרטים היו נחמדים, נשים לבשו שמלות יפות והמוזיקה הייתה תמיד נעימה. החיים האישיים של אודרי לא היו פשוטים, אבל כשהיא עלתה לבמה (ובעיקר לאקרנים) היא הצליחה לשים את הקשיים מאחוריה ולהביא אל העולם גישה חיובית, יופי וטעם טוב.

מאודרי קיבלתי שיעור ב"טעם טוב"', חיוביות והגשמה עצמית. היא מודל של עשיה טובה ויפה. ציטוט של אודרי: "העבר עזר לי להעריך את ההווה, ואינני רוצה לקלקל אותו במחשבה על העתיד".

אמלי הוא סרט צרפתי, קומדיה רומנטית או אגדה מודרנית על בחורה צעירה בשם אמילי פולן המתגוררת בדירה קסומה בפריז. אמהּ של אמלי מתה עוד בילדותה, ואביה, רופא במקצועו, מעולם לא חיבק אותה. המגע היחיד בינה ובין אביה היה בעת הבדיקה הרפואית החודשית שלה. מגע זה גרם לה התרגשות רבה וללבה לפעום במהירות, ועל כן אביה האמין שיש לה הפרעות בקצב הלב, ושמר עליה בבית תוך שהוא מונע ממנה לשחק עם ילדים אחרים. בשל בדידותה פיתחה אמלי עולם פנימי עשיר והיו לה חברים דמיוניים.

יום אחד מגלה אמלי כי אריח קיר בחדר האמבט שלה רופף, ומאחוריו היא מוצאת קופסת מתכת של ילד שהתגורר בדירה לפני שנים רבות. היא מחליטה למצוא אותו ולהשיב לו את הקופסה. בנוסף מחליטה אמלי שאם אכן תמצא אותו היא תקדיש חייה לעשיית טוב. 

אמילי נכנסה אל תוך חיי, מעט לאחר שהתגרשתי, כשהתגוררתי בדירה קוקטית בלב ת"א והיא מילאה את ליבי בתקווה רומנטית והזכירה לי כמה חשוב להפעיל את כל החושים לעשות דברים טובים ויפים ולצפות לטוב שיגיע.

לדמות של אומה תורמן, מ"Kill Bill" של טרנטינו, אני חייבת אסימון גדול אחד, שנפל לי בדיוק ברגע האמת. קצת קשה לי לתמצת את התובנות הללו לכמה שורות, אבל בגדול, כשצפיתי בסרט הזה לראשונה, הבנתי שזה בסדר להיות אשה חזקה ועוצמתית, בעלת חזון, שחותרת להגשמה ולמימוש חזונה. הבנתי שהתכונות הללו, שלפעמים נתפסות כגבריות לא פוגעות בתפישת הנשיות האישית שלי כהוא זה.

לפני שראיתי את הסרט הזה, לא הבנתי זאת בצורה כל כך ברורה וחזקה, חודשיים לאחר שצפיתי בו לראשונה הכרתי את עידן והבנתי שיש מי שאוהב אותי בדיוק כמו שאני, עם כל העוצמות והאנרגיות שלי.

לכבוד יום האשה הבינלאומי אני שמחה לפנק את קוראי הבלוג שלי בהטבה מיוחדת. הנחה של 15% עד סוף השבוע (שבת ה-14 במרץ) ברכישת כרית מסדרת הדיוות שלי. ההטבה עד גמר המלאי. ניתן לרכוש בסופ"ש באיזולטור, חנות הסטודיו שלי בקיבוץ יפעת, או בעזרת שירות הלקוחות שלנו "חברה טלפונית" - יגיע הביתה במשלוח 050-9474785.

כל כרית היא יצירת אומנות המכילה דיוקן של אשה מרשימה ועוצמתית, שלא ניתן להשאר אדישים אליה. הדיווה היא כרית דיוקן של אשה, שלא ניתן להתיק ממנה את המבט.

לסיום, אני שמחה לבשר לכם, שאני מגיעה עם האביב, קולקצית האביב החדשה שלי ועם חנות הקונספט הנודדת שלי למשך שבועיים לסטודיו בייסיק באודים. 

אשמח שתכנסו לדף האירוע בפייסבוק, אשרו הגעה ותשארו מעודכנים.

פרטים? בבקשה:

לקראת האביב הממשמש ובא, אני שמחה להתארח בהאנגר החדש והגדול של סטודיו בייסיק ולהקים שם חנות לשבועיים בלבד. בחירות מדוייקות של מוצרי עיצוב מרגשים. את כל השפע שמרגש אותי באביב הקרוב, אביא איתי לחגיגה של צבעים וטעם טוב. מוצרים נפלאים - לך, לביתך ולביתך. 
 

 

גם המעדניה של אייל גימשי תגיע איתנו מעמק יזרעאל ותפתח שם סניף שיעיף אתכם לניו יורק.

 

 

 

15 במרץ עד 27 במרץ 
 

סטודיו בייסיק, הדקל 13 אודים
 

ראשון – רביעי- 15.3-18.3 – 10:00-18:00
חמישי 19.3 - 10:00-21:00
שישי 20.3- 9:00-16:00
ראשון – רביעי- 22.3-25.3 – 10:00-18:00
חמישי 26.3 - 10:00-21:00
שישי 27.3- 9:00-16:00

איך מגיעים?
ברכב:
שפע מקומות חניה.
ברכבת: 
תחנת הרכבת בית יהושע
באוטובוס:
כל קו אוטובוס שנוסע מאיזור תל אביב על כביש 2 (כביש החוף) לכיוון צפון.