לפני 8 שנים הפסקתי לצבוע את השיער.

הייתי בת 35, אמא טריה שהשיער שלה החל להשתנות לאחר לידה והיתה זקוקה לאיזו טריות וריענון. להתנזר מכימיקלים נראה כמו פיתרון, עד שהשיער ישתקם, יבריא ויקבל שוב ברק של חיים.

זה לא היה דבר של מה בכך עבורי מכיוון שהייתי בלונדינית, על כל מה שמשתמע מכך. נהניתי מזוהרם של 5 גווני שמש שונים שבחרתי, ונשזרו בשערי בכל פעם במלאכת מחשבת מעולה. 

משימה לא פשוטה לקחתי על עצמי, למחוק רצף של צבעים וגוונים מכל הקשת, שעברו בשערי ב- 23 השנים האחרונות.

חישוב מהיר יקח אתכן לגיל 12. הפעם הראשונה שבה גיוונתי את השיער. זה התחיל מלמרוח לימון בשמש, עבר לסאן אין ומשם לאדי חמצן ולחיות אחרות ומשונות. הייתי זיקית ונהנתי בכל פעם לגלות את עצמי תחת גוון ומסכה חדשה.

הייתי אשפית התחפושות, נהנתי לגלם דמויות שונות שמילאו את הפנטזיות שלי, כמו בילבי, ג'סיקה מרוג'ר ראביט ואחרות.

באיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לשמור על כלל אחד כדי שזה יעבוד הכי טוב בשבילי, לא להפוך ליותר בלונדינית מהגוון שאיתו נולדתי. סבתי החכמה והזקנה (שחצתה את גיל מאה ומעולם לא צבעה את שערה) היתה אומרת שצריך לשמור קצוות שיער מהינקות ולהשתמש בה כסמן גבול.

למזלי אמי שמרה לי ציצית שיער רכה וזהובה בקופסת נחושת, כך שיכולתי לפעול לפי הכלל של סבתי ולשמור על הסטטוס קוו.

כל כך הרבה הערות שמעתי מהסובבים על השיער שלי. נדמה היה שהנפתי בכל פעם דגל מתריס אחר, שסחף קולות של אוהדים ושל מתנגדים. תמיד שיעשעה אותי הרצינות התהומית של התגובות שקיבלתי, מה שתרם לא מעט לכיף שבמשחק.

בגיל הנעורים הייתי ממתינה לנסיעות של אימי לחו"ל, כדי שאהיה ברשות עצמי ואוכל לבצע שינוי ללא הפרעה. סמכתי על זה, שכשתחזור היא תצטרך להתמודד עם עובדה קיימת וגם עם הגעגועים אלי, שלא יאפשרו לה באמת לכעוס עלי כמו שצריך.

בכל פעם כשסיימתי איזו הרפתקאה משמעותית רומנטית עם נער זה, או עם גברבר אחר, הרגשתי צורך לכייל מחדש את המערכת, לברוא את עצמי מחדש כדמות מסרט שמגלמת פנטזיה חדשה.

הפנטזיה היתה תמיד פרטית, פרי דמיוני הפרוע ומעולם לא נתתי לאיש לעמוד בדרכי ולהפריע לי בדרכי לשם.

בגיל 30 חוויתי תקופה עם משברים לא פשוטים בחיי האישיים. באותה שנה נפרדתי משני הגברים שהיו דומיננטים בחיי. התגרשתי מבעלי לאחר 10 שנים ביחד ושנה מאוחר יותר אבדתי גם את אבי שנפטר במפתיע (בגיל 54).

לקחתי לעצמי פסק זמן מתודי לחשיבה ועצרתי את רכבת ההרים המטורפת שהיו חיי ברגע זה. יש לי הרבה מה לומר על התקופה הזו, שבה אספתי פיסת חוכמה אחת וצירפתי את השניה לכדי פאזל אחד גדול ומשמעותי. העברתי את עצמי מסע מאתגר ואמיץ מול תהומות נפשי. הבנתי שכל התשובות נמצאות רק אצלי. בתוכי.

חמש שנים לאחר מכן מצאתי את עצמי במקום מאוד שלם ומאושר בחיים. חובקת תינוקת זהובה ומאירת פנים ביחד עם בעלי האהוב, בביתנו העתיק והרומנטי בן ה-130 שנים במושבה מזכרת בתיה.

עידן היה עבורי מיכל לאושר ללא גבולות. גיליתי שיותר שאנשים שיכולים להכיל אותך ברגעיך הקשים, לא בהכרח מסוגלים להכיל את רגעי האושר התהומי שלך. אני מאמינה שחבר טוב הוא זה שיכול להכיל את האושר שלך ולא רק את הקושי והכאב. עד היום האנשים היחידים שאני מסוגלת להכניס אל תוך חיי הם אלו שיכולים להכיל אותי ואת אושרי.

אנשים שניזונים מהאנרגיה המיוחדת הזו שרק אשה שלמה ומאושרת באמת יכולה ליצר.

בגיל 35, ממש כשהפכתי לאמא, הפסקתי לצבוע את שיערי וגיליתי לראשונה בחיי את הצבע הטבעי שלי.

צבע טבעי הוא יצירה חד פעמית ומיוחדת, טביעת אצבע צבעונית ויחודית רק לך. לא תמיד את אוהבת ו/או מתחברת לצבע שלך, אבל מדובר במסע של הצצה עמוקה במראה.

אני לא אומרת שלצבוע זו לא אופציה, ואפילו טובה. אבל אני בהחלט אומרת שצריך לזכור שזו אופציה - ולא הנחת עבודה ברורה מעצמה.

לפני כמה ימים פירסמתי מודעה בפייסבוק וזו לשונה:

אז איפה איפה הן, האפורות הכי יפות?
עזרו לי להפוך כל אבן בעמק 
ולאתר נשים מעניינות, לבנות וכסופות,
בכל גיל, מידה וצבע (שיהיה בהן תבלין אפור או לבן)
להפקת החורף שלי, שמצטלמת בעמק יזרעאל ממש בקרוב.
אשמח להכיר,
תודה מראש על שיתופים.
מתאימות נא שלחו תמונה למייל הסטודיו שלי,
עם הכותרת: אפורות לצילומים.

הזמנתי נשים עם שיער טבעי בגוונים כסופים ולבנים לקחת חלק בפרוייקט מיוחד שלי, בהפקת צילומים עבור קולקצית בגדי החורף החדשה שעיצבתי שתושק בקרוב. למודעה צרפתי תמונת קולאז' שיצרתי מתמונות השראה של נשים כסופות יפיפיות, שאספתי בתיקיה בפינטרסט שלי (מוזמנות לעקוב).

התגובות שהגיעו היממו אותי. מאות שיתופים, תגובות ומיילים אישיים שנשלחו אלי, חשפו אותי לתופעה חברתית מדהימה, שלא הייתי מודעת לקיומה. מסתבר ששיער אפור אצל נשים מושך תגובות מאנשים ונוגע הישר בעצבים החשופים.

אין דרך נעימה לומר זאת, אז אני פשוט אניח כאן את הנחת הבסיס החברתית שגיליתי והדהימה אותי. שיער אפור אצל נשים בישראל הוא לא פוליטקלי קורקט.

נשים, בניגוד לגברים, לא יכולות להאפיר בשקט וזוכות למבול של תגובות מקשת רחבה של אנשים. כן, זה נשמע כל כך לא ישראל 2015, אבל זו המציאות. להאפיר בכיף אפשר, אבל להאפיר בשקט? תשכחי מזה.

אנשים שאינם קרובים אליך, או שאת מחשיבה בין יועציך החכמים, יעצרו אותך ברחוב, ישאלו שאלות אינטימיות, ישפטו אותך ללא משפט וייעצו לך לצבוע את שיערך.

מי הם האנשים הללו? אני לא מדברת על יועצת בסופרפארם שמטרתה לשווק לך מוצרים. אני מדברת על האמא של החברה של ביתך מהגן, על החברה של ביתך מהגן ואח"כ ממש בתוך ביתך, מבתך עצמה.

על הפקידה בקופ"ח, על נהג המונית, השכנה, החברה של הבן הגדול שלך ובקיצור מי לא?

תנסי להזכר כמה פעמים העירו לך ש"יוצא לך" הלבן/האפור, שיש לך "שורשים" ומוטב שתגשי במהירות למספרה הקרובה.

גזר דינה של הבוחרת בדרך האפור הוא תשומת לב מתמדת, תיוג כחסרת מודעות לטיפוח, כמכשפה, כמוזרה, כמי שנכנעה לזיקנה. החברה מבלי לשים לב לכך, מייצרת צייד מכשפות מודרני ומעודדת נשים להילחם במה שהיא תופסת כזקנה.

לתפיסתי עם השנים אני הולכת ומשביחה. בכל יום אני לומדת דברים ומחכימה. סופי להיות אשה זקנה וחכמה. אני מרוויחה בהרבה יושר כל קמט וכל שערה אפורה.

כמו הבית העתיק שלנו במזכרת בתיה, שהזמן שניכר בו רק מיפה אותו עם השנים, כך אני מוצאת את היופי בשיאו, חומר טבעי שמשתנה עם הזמן. אלו הם החומרים שמרגשים אותי יותר מהכל.

אני מרותקת ומתמגנטת לכל מה שישן ומגלם בתוכו חוכמה, יופי ורגישות. כל חיי אני רואה יופי, מזהה אותו ביום יום, מעריכה, מוקירה אותו ולפעמים גם מנציחה במצלמתי ומשתפת אחרים.

אני חושבת שכשאת מבינה שאת מוקפת בכל כך הרבה יופי, קל לך קצת יותר להיות אדם מאושר. 

בעיני נשים מאפירות, מכסיפות ומלבינות הן סקסיות ומעניינות ממש כמו גבר בגילן. מבחינתי זה עובד טוב לשני המינים.

השיער הכסוף של עידן משך לי את העין מהרגע הראשון. תהיתי מיהו הבחור עם החזות הצעירה והשיער הכסוף. הבנתי שיש פה משהו שמעניין אותי לבחון לרבדים יותר עמוקים.

למה שגבר יוכל להנות מתחושה של בשלות מוערכת ואשה לא? הנושא הזה מדהים ומרתק אותי ואני חוקרת אותו לעומקו.

אני משוחחת עם המון נשים שהתמודדו / מתמודדות עם הסוגיה הזו. כמה מהן האפירו כבר בגיל 14-15, נשים שלא הפסיקו לרדת לחייהן כל הזמן שיחביאו את הלבן. מגיע לכל אדם לחיות בחופש ובשלווה, בצורה שטבעית לו ומשוחררת, מבלי שיחוש בצורך לתת דין לאיש על האופן שבו הוא חי את בחירותיו. מגיע לכל אדם להרגיש יפה ונחשק. 

נשאלתי לא מזמן בתגובה בפייסבוק למה אני לא מצלמת נשים במידות גדולות. השבתי שאני לא רואה את המידה, אני רואה את האשה. אני מסתכלת לאנשים בעיניים וצוללת עמוק אל תוך הנשמה. זה מה שמעניין אותי. מהפכת המידות הגדולות מסייעת ביצירת שינוי חברתי. לא מספיק וזה לא קורה בין רגע. התהליך הזה בעליה ואני מאמינה שעם הזמן הוא יתבסס ויחלחל. העיסוק בו מקדם את החברה למקום שיוויוני וחופשי יותר.

אני לא מצליחה לראות את ההבדל בן מקרה שבו מישהו מיעץ לך לפצוח בדיאטה, או שולח אותך לצבוע את שיערך האפור. בכל מקרה הוא דן אותך לעמוד בנורמות חברתיות, שלא בטוח מתאימות לך.

אני לא אחפור יותר ממה שחפרתי, נראה לי שהנקודה הובהרה, אני רק אפנה את תשומת לבכם לעובדה כלכלית ידועה: שוק תכשירי השיער בארץ מגלגל מיליארדים. הם יודעים לחשב אחד ועוד אחד. הגיע הזמן שגם אנחנו נדע. עצרי לרגע וחשבי. אם לא היית צובעת את שיערך, איזה סכום של כסף היה מצטבר לך בצד? יש אנשים ותאגידים שמתפרנסים מהנצחת הנורמה החברתית הזו. נקודה למחשבה.

בפעם הבאה כשאתם חושבים להשמיע ביקורת על אישה מאפירה. עצרו לרגע וכבדו את הדרך שבחרה בה, ללכת עם צבעי האמת שלה. תנו כבוד, אשה מאפירה לפניכם.

אני חוזרת לצלול אל תוך עולמות העיצוב והאומנות המקיפים אותי ונכנסת לתוך פרוייקט צילום בשיתוף עם הצלם עומרי אילת. בשבוע הבא נשב על כל מאות המיילים שקיבלנו עם תמונות של נשים יפות מאפירות, שהולכות באומץ עם הבחירות שלהן וגם נראות נהדר. זאת לא מלאכה פשוטה ואנחנו מתכוונים לבנות פלטה עשירה ומעצימה.

סדרת הצילומים תתפרסם במדיות השונות ותגלה זווית ראייה מפתיעה, אסתטית ועמוקה על הנשים המרתקות הללו. אני קוראת לפרוייקט הזה  "צבעי האמת" ממש כמו בשיר של סינדי לאופר true colors

אני קוראת לכולכם להעביר את זה הלאה, אם אתם מכירים אשה כסופה ומהממת, זה הזמן לספר לי על זה. שלחו אלי כמה תמונות ופרטים באופן הבא. שלחו למייל של הסטודיו שלי studio.karenshavit.com עם הכותרת "אפורות לצילומים".

עזרו לי להעביר את המסר הלאה ולגרום לאנשים להסתכל אחרת על נשים שבחרו בדרך צבעי האמת שלהן.

אשמח שתגיבו לפוסט זה.

דיברנו על החורף, אבל הסתיו עדיין כאן. החלטתי לפנות מקום על הקולבים לקולקציית החורף ולפצוח במכירת ה- FINAL SALE שלי, שתכלול הנחת שיא מפנקת של גלביה שניה ב-50%. 

המבצע יתקיים בחנות הסטודיו שלי "בית לחלוצות" במוזאון העמק בקיבוץ יפעת (ימי ד'-שבת - כנסו לדף הפייסבוק להתעדכן), ניתן להתקשר 050-9474785 בשעות הפעילות (גם בשבת) ולהזמין גם משלוח בדואר.

בנוסף, במהלך הסופ"ש הקרוב, מחר ומחרתיים, אתארח עם מכירה ביתית משגעת בקיבוץ חצור שבשפלה (באזור גדרה - יבנה), בביתה של ענת מוגילנר המקסימה.

אשמח שתבקרו אותי ותוכלו להנות גם שם מהנחת ה- FINAL SALE על הגלביות וגם מעוד המון פריטים שווים.

צעיפים, שיכמיות, כובעי לבד בעבודת יד של JUSTINE , קבקבי עץ שוודיות, מבחר תכשיטים מהממים וכמובן קו מוצרי הסבון והריח שלי CLEAN, זהירות, הדבר ממכר! תוכלו להנות במקום משתיה חמה ומעוגות מעשה ידיה של גיל אבני המוכשרת.

יש לכם אפשרות לזכות בשובר מתנה של 300 ש"ח לביזבוזים, אם רק תסייעו לי להפיץ את הבשורה.

ובכן מה עליכם לעשות בכדי לזכות בשובר?

1. כנסו לדף האירוע בפייסבוק ולחצו על אישור הגעה - לחצו כאן

2. שתפו את המודעה בדף הפייסבוק שלכם - עשו share למודעה זו - לחצו כאן 

3. השאירי תגובה בפוסט המודעה, כדי שאדע שאת בעיניין - לחצו כאן

4. ניתן לחזור על הפעולה שוב ושוב ולהגדיל את סיכויי הזכיה

בשבת בבוקר אפרסם בדף הפייסבוק של טוב ויפה, את תוצאות ההגרלה והזוכה תוכל להגיע ולממש את הזכיה,

באותו היום במכירה בחצור.

תודה מראש על העזרה בשיתוף.

לסיכום הפוסט אני מצרפת את מילות השיר של סינדי לאופר שמתנגן לי בלופ בראש.

האשה שהבינה כבר באייטיז דבר או שניים על החיים:

You with the sad eyes
Don't be discouraged
Oh I realize
It's hard to take courage
In a world full of people
You can lose sight of it all
And the darkness inside you
Can make you feel so small

But I see your true colors
Shining through
I see your true colors
And that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors
True colors are beautiful,

Like a rainbow

להתראות בקרוב,

קרן