מתרגשת לבשר שהבשילה השעה ופתחתי החודש את חנות הדגל החדשה והקבועה שלי בת"א.

החנות היא אחות צעירה ל"בית לחלוצות" - החנות והסטודיו שלי במוזאון העמק ביפעת

המיקום: שנקין 35 ת"א, בבית הצמוד מימין ל"אורנה ואלה", בשכנות צמודה ל"שלומית אופיר". אני אוהבת ומאמינה בשנקין, זה מקום שמרגיש לי מאוד טבעי ולוקאלי, השכונה החמה שלי בת"א. 

עבורי מדובר בסגירת מעגל. אמא שלי גדלה בסמטת לאן ברחוב פיירברג, סבתי התגוררה שם עד גיל 100 ואני מחוברת למקום, לאנשים ולסיפורים של לב ת"א.

בתקופות שגרתי בת"א, זה תמיד היה סביב שנקין, בפיירברג, באחד העם ובמרכז בעלי מלאכה. בשנתיים האחרונות פתחתי חנויות פופאפ בשנקין, הן שיגשגו ופרחו והיה לי ברור שזה המקום אליו אני רוצה לשוב.

את החנות שמצאתי בחרתי מכמה סיבות. החלל הרגיש נעים לשהות בו, מאוד מואר והמון אור טבעי זורם לתוכו. הנוף הנשקף מהחלון כולל בניין עם בריקים לבנים ועצים ירוקים. הגודל (כ-30 מ"ר) הרגיש אינטימי ומרווח. הקירבה לאורנה ואלה (הבניין הצמוד אלי, משמאל)/

השכונה הלב תל אביבית הנעימה הזכירה לי את אמסטרדם והכי כיף באמסטרדם עם שכנים מקסימים (שלומית אופיר, אביבה זילברמן, גיא גיל, בל אנד סו, story, שני בר ואחרים).

אני מאמינה שהתוצרים הגבוהים של העשיה שלי לאורך השנים הם נגזרת של תהליכי קבלת החלטות. בניגוד לחיי האישיים, את כל הבחירות המקצועיות בחיים שלי, אני מקבלת ממקום מקצועי ומחושב. מעולם לא נתתי לרגש, חזק ככל שיהיה, להשתלט על פקד קבלת ההחלטות המקצועיות שלי.

מעצבת הפנים שבחרתי לתכנון החנות, ניצן חברון, היא גם החברה הכי קרובה שלי, שמתגוררת בסמיכות אלי, בקיבוץ גבת. היא מכירה כל מחשבה שחולפת במוחי ההוזה והפרוע. היא שותפה לחלומות, לפנטזיות מרחיקות הלכת שלי ולשמחתי היא גם מוכשרת בצורה קיצונית. זו הבחורה שאיתה אני עפה, אבל גם יודעת להנחית אותי כשצריך.

השילוב הזה מאפשר לי להנות במיוחד בבחירה המקצועית של המתכננת שלי, להנות מכל העולמות. בשנה האחרונה ניצן עיצבה את כל החנויות שלי, את בית לחלוצות, את כל תוכנית המתאר של פסטיבל "טוב ויפה" בפארק אריאל שרון ואת הביתן היפיפה של החנות שלי בפסטיבל. היה לי ברור, שזה טבעי ונכון גם הפעם, שניצן תעצב לי גם את חנות הדגל החדשה בת"א.

ניצן מכירה את הצרכים שלי לאורך זמן ולכן רק צריכה להבין איך מסדרים את החלקים נכון בחלל. נוצר בינינו דיאלוג סינרגי נדיר. במקום אחד אני מובילה את התהליך ובמקום אחר היא נותנת את הטון. יש בינינו איזון נדיר. סינרגיה, ממש כמו בקולאז' טוב = מצב שבו ערך השלם עולה על סך חלקיו.

נקודת המוצא לעיצוב החנות היתה הרצפה. אריחי בטון 20/20 - טראצו בצבע כחול עמוק. ידענו להעריך את החומר, אבל היה לנו קשה עם הבחירה הצבעונית. זה היה כחול מאוד חי. ניסינו לחשוב על כל האפשרויות: לצפות, לגוון, לחפות ויש גם את האפשרות של לנסות לעבוד עם הקיים.

נקודת המפנה הגיעה משני כיוונים מפתיעים.

1. בדיחה אישית בין חברות, בה נזרק לאוויר (ללא קונטקסט ברור) המשפט: "כחול עובד טוב עם עץ".

2. גיליתי את ההיסטוריה של החנות. החנות שימשה כחנות של דניאלה להבי בימי הפריחה של שנקין. היא הזמינה את הטראצו מאיטליה בהזמנה מיוחדת ועיכבה את פתיחת החנות בחודשיים, עד שהריצוף הגיע מחו"ל. אפשר לסמוך על דניאלה להבי, שהיא ידעה מה היא עושה ושהיא בחרה בכחול הנכון. הכחול של דניאלה להבי חייב להיות הכחול המדוייק.

הזמנתי את ידידי, מרצ'לו שהוא אמן הטראצו מספר 1 בארץ והוא גם זה שפיתח לי בהזמנה מיוחדת את הטראצו האפור בביתי. מרצ'לו אהב את הטראצו. קיבלנו החלטה לחדש את מראה הרצפה ולעבוד עם עץ בגוון טבעי.

ניצן התחילה לתכנן את הפרוגרמה. עבדנו בתלת מימד ונכנסנו כל הזמן להמון זוויות ונקודות ראיה. הצבנו דמות בחלל כדי להבין את היחס לגודל האדם. קראנו לדמות שושנה. זכרו את השם, היא תוזכר שוב בהמשך.

קיבלנו את החלל מטופל בעיצוב מיושן, שאבד עליו הקלח. נישות גבס, טפטים דקורטיבים מיושנים ותקרת גבס עם מנורות שקועות מכוערות זללניות חשמל. 

ברמה התיכנונית אהבנו את החלוקות שיצרו נישות הגבס. הן נתנו לנו מענה טוב לצרכים שלנו ואיפשרו שטחי תליה מרובים. מה שפחות אהבנו זה את הגבס כחומר גלם ולכן קיבלנו החלטה להתלבש על הגבס הקיים ולחפות את הנישות בעץ.

האהבה המשותפת של שתינו לחומרי גלם טבעיים, גולמיים, תעשיתיים, חקלאיים ופונקציונלים, הובילה אותנו אל בחירת החומרים.

המבנה הצר, הארוך והגבוה, הזכיר לנו אסם והיה לנו ברור שהוא הולך להבנות בסגנון של פעם: צריף שבנוי מקרשים וממסמרים. עבודת כפיים של פעם, של נגרים עם מסמרים, נגרות שמחייבת אותך לבנות אחרת ולייצר פתרונות שונים.

בחרנו לעבוד בפרוייקט הזה עם נגרים מיוחדים. "נגרים עם מסמרים". ההנחיה של ניצן :"לא רוצה לראות ברגים - רק מסמרים". זה אומר שיש ברגים בקונסרוקציה, אבל לא כאלו שהם נראים. העסקנו נגרים שמחוברים לשיטות הנגרות של פעם. שמוכנים לעבוד קשה יותר, כי הם מחוייבים לתהליך ולתוצאה. התוצאה היא יצירת אומנות.

חומר הגלם שאיתו עבדנו:  קרשים ישנים, שהתישנו יפה בחוץ. רצינו אסם של פעם, לא חשוב מהיכן, מעמק יזרעאל, או מקנזס. צריף תעשייתי חקלאי של פעם, שינחת באמצע שנקין ויביא איתו עניין ומשב רוח רענן.

השימוש במוטיב הקרשים מלווה את עיצוב החללים שלי בשנים האחרונות. בניתי פסטיבל וירידים שלמים והשתמשתי במשטחי עץ ישנים כלבני לגו. ידעתי שאפשר לבנות עולם ומלואו מהקרשים הכי פשוטים שיש.

את הפינישים והריהוט בנה חברי הנגר ניסים מזרחי, משוק הפשפשים ביפו, שגם בנה בביתי את קיר המדפים המפורסם בפינת האוכל.

את התקרה ביקשנו להעלים. לא רצינו לראות אובייקטים מגבס, ידענו שלא נשתמש בתאורה הקיימת ורצינו ליצר פיתרון של הסתרה, פשוט ולא יקר. 

הפיתרון שנבחר קיבל השראה מלוחות קנווס לציור. חיברנו לטות עץ ומסגרנו את התקרה ולאחר מכן מתחנו עליה בד קנווס לבן עם אקדח סיכות. התקרה נעלמה לנו מהעין ויצרה בסיס נטרלי לשכבות הבאות.

רצינו לאזכר מבנה של תיקרה ארכיטקטונית משופעת בצורת V כמו באסמים. בחרנו להשתמש בגרלנדות שעיצבנו עשויות סרטי בד נמתחים עם פרנזים, מוצר שפיתחנו ויוצר כמענה לצרכי הדקורקציה שלנו בפסטיבל "טוב ויפה".

גילגלנו את גרלנדות הפרנזים שלנו על תופי עץ קטנים ויפים ומתחנו אותם מחדש על התקרה, כשאנחנו מייצרים את צורת ה-V המיוחלת. במקום קורות עץ, הרכבנו תקרה משופעת מסרטי בד צבעוניים. בחרנו בצבעוניות קרירה, שתתאים לגווני החנות.

את גרלנדות הפרנזים הצבעוניות שלי אני מוכרת כמוצר מדף, ניתן להזמין אותן ממני (כמות גדולה, עדיף להזמין מראש), או לרכוש לפי מטר רץ בחנות עצמה.

בין גרלנדות הפרנזים התקין לנו החשמלאי שלנו, ארז לבנון, גרלנדות תאורה שחורות עם מנורות ליבון פשוטות. תאורה חכמה ופשוטה מחומרי גלם, שזמינים בכל טמבוריה.

השימוש בגרלנדות הוא מוטיב שחוזר על עצמו בכל החנויות והאירועים שלי. מדובר בפיתרון פרקטי, יעיל, זול ויפה. מראה שמרמז על בילוי outdoor מתאים לקיבוצים וגם לטברנה ביוון.

מעל הקופה מיקמנו מנורת לולים ישנה ותעשייתית, שמצאנו אצל יוסי קמחי מנורות, בשוק היווני ביפו. למנורה יש זכוכית קריסטלית מדהימה, שיוצרת תאורה רכה ונעימה.

עבור הקירות עיצבנו טפט עם מוטיב של שיבולים ופרחים, שנוצרו מהדפס של רולר ישן. רציתי ליצר שטחי קיר נרחבים עם ההדפס הזה, שמאוד אהבתי. כדי ליצר שליטה מקסימלית באופן הנחת הפרינט העדפנו לבנות אותו כקובץ ממוחשב והתחלנו לשחק עם הצבעים ועם גודל ההדפס.

בניתי פלטת צבעים שבנויה על כחולים (שמים) וצהובים (חיטה). לטפט של פנים החנות השתמשנו בגוון מנטה קריר, כדי לאזן את מראה העץ החם, ששולט בחלל.

חלוקת הגבס יצרה אזור נוסף בחנות, מלבד החלל המרכזי המרווח, נוצר אזור נפרד בחלק הפנימי של החנות, שמשמש לתאי המדידה. קיבלנו החלטה להיצמד למבנה הקיים, להפוך תא מדידה אחד למחסן קטן ולצפות את כל החיפויים בחלל זה.

התחלנו מהרצפה. השטח סיפק פרקט קליקלק לבן, שכבר ראה ימים טובים יותר. היה ברור שחייבים לצפות אותו. חיפשנו פיתרון שיקפיץ את המראה ויתן אופי מיוחד. אני אוהבת מאוד הדפסים והחלטתי להדפיס רצפת לינולאום. חיפשתי השראה להדפס וזו הפתיעה אותי במקום לא צפוי.

מי שיש לו עיניים פתוחות, מוצא השראות בכל מקום. אנחנו מצאנו את שלנו בטמבוריה בשנקין, שיש בה ריצוף בטון ישן ולא סטנדרטי, במראה גאומטרי שאהבתי מאוד.

צילמתי את הריצוף עם האייפון ובלילה ישבתי עם הצילום מול המחשב. על בסיס הצילום בניתי קובץ חדש ושיחקתי עם פלטת הצבעים החדשה שהגדרתי לפרוייקט. הסקיצה שהכנתי נשלחה לבניה לקרן, המעצבת הגרפית שלי ומשם ירד לדפוס, לביצוע.

התוצאה יצאה מרהיבה. זוהי דוגמא מצויינת למוצר חדש שניזון ממקורות השראה וינטג'ים ועבר עדכון צבע, ריענון והתאמה לכאן ולעכשיו.

לחיפוי הקירות בתאי המדידה בחרתי שוב בטפט שמופיע בחלל המרכזי, הפעם בשינוי גוון לצהוב חרדלי חם ובמשחק צבעוני של פוזיטיב ונגטיב.

אחרי שתיכננו את כל החלל הפנימי של החנות, נותר לתכנן רק את החזית. את החשוב ביותר השארנו לסוף. שכבה אחרונה ומדוייקת בעיצוב, שתארוז את כל הפרוייקט הזה לכדי מבט משמעותי אחד. רצינו שמי שיסתכל על החנות מבחוץ, יסתקרן להציץ וירצה להיכנס פנימה.

נקודת המוצא בעיצוב חזית החנות היתה ההחלטה שקיבלנו להמשיך את מראה האסם גם לבחוץ. רצינו לתת את התחושה ששתי החנויות שבצדדינו, זזה קצת הצידה, עשו לנו מקום ואנחנו דחסנו לחלל הזה אסם. אסם שהוא עולם ומלואו.

ניסים הנגר חיפה את החנות מבחוץ והספסל שבפנים "המשיך" דרך זכוכית החלון ויצא החוצה.

על עיצוב הגרפיקה שבחזית החלון, אחראי לא פחות מהטאלנט האהוב עלי, חן מכבי. חן ואני עובדים ביחד כבר שנתיים והוא זה שאחראי על בניית השפה הגרפית שמלווה אותי באירועים ובחנויות הפופ אפ.

הפעם התהליך היה אישי יותר ומחייב. עבודה על המיתוג הקבוע שלי. החלון הוא רק סנונית ויש עוד הרבה הפתעות בדרך, אז אני לא אכנס כרגע להסבר על המיתוג הגרפי שלי, אני רק יכולה לרמוז שמדובר בתהליך ארוך ומעניין. בהמשך אעלה כאן פוסט שלם על המיתוג.

היה לי חשוב ליצר בולטות גרפית, שיבינו שקורה כאן משהו חדש ואחר. בקשתי מחן שישאיר את העיצוב מאוורר, כדי שיחד עם הרחוב יכנס אל תוך האסם שלי המון אור טבעי. הוא עשה לי קרניים ושיבולים ושמש ולוגו שפתוח לעבוד עם כל הצבעים בעולם. ההתחייבות שלי היא לצורה ולשפה. לא לצבע.

זוכרים את שושנה מההדמיות של ניצן?

את התמונות היפות שמלוות את הפוסט הזה צילם עבורי תומר פולטין המוכשר. קיבלתי אותו במתנה מגילי והוא גם זה שצילם לי את הפסטיבל.

את הלוגו היפה שעיצב לי חן מכבי, העברתי לעימנואלה ביאר (בשבילכם, מיס מנדלה), שהכינה לי שלט יפיפה ממסמרים וחוטים בעבודת יד. 

אז בואו לבקר אותי בחנות החדשה שלי, שנקין 35 תל-אביב.

תודה לכל העושים במלאכה, שהתגייסו להרים פרוייקט שכולו "טוב ויפה". תודה לחברותי שעזרו לי לסדר ולעשות פינישים: סנדרה ולריסה.

לחנות בשנקין יש לחנות ימים ושעות פתיחה קבועים:

א, - ה, 20:00 - 10:00

שישי, 16:00 - 10:00

הטלפון בחנות: 03-9588888

עדילי מנהלת את החנות ויש צוות נהדר של מוכרות מקסימות.

אותי תמצאו בחנות בדר"כ בחמישי ובשישי.

חנות הסטודיו "בית לחלוצות" ממשיכה לפעול בקיבוץ יפעת,

בתוך מוזאון העמק (למורשת החלוצים).

ימים ושעות פתיחה:

ד' - שבת 14:00 - 10:00

טלפון: 050-9474785

להתראות