הפוסט הזה היה אמור לעלות במיוחד לכבוד יום העצמאות. לא רק בגלל צבעוניות הדגל שלו, אלא גם ובעיקר בגלל שהוא מספר סיפור שהמאפיינים שלו הם כל כך מכאן. סיפור יפה על אנשים יפים. סיפור קטן ופשוט. סיפור עם בסיס. סיפור Basic.

עד לפני 6 שנים, ענת אבן טוב ועינת רוה ארלבויים, התקיימו באותו עולם, בשני מישורים מקבילים. הסתובבו באותם מקומות, הכירו את אותם האנשים, הריחו את אותם פרחים והתרגשו מאותם טעמים. מפגש מקרי בין יהב, בעלה של עינת, עם ענת, חברת ילדות שגדלה איתו, הוביל לחידוש הקשר ולמפגש בין שתי הנשים הללו, מפגש מעצב חיים.

הרעיון הראשוני שלהן היא לאסוף פריטים של כל מיני מעצבים ויוצרים, פריטים שעונים לפשטות ולניקיון של טעמן האישי ולקיים מכירה בעלת שפה עיצובית ברורה. מהר מאוד הן הבינו שהן רוצות לעצב את הפריטים הללו בעצמן. המכירה הראשונה התקיימה באודים לפני כשלוש שנים. תוך פרק זמן קצרצר להדהים, הן אספו, בנו, שיפצו, תפרו, קידרו, חרטו, הדפיסו ומה לא...

באופן טבעי ומבלי לבנות תוכנית עיסקית גדולה, הן פשוט פנו לכל האנשים המוכשרים שהקיפו אותם, חברים ומשפחה. כל אחד מהם ייצר להן מוצרים ע"פ עיצובן וסיגנונן האישי. הן הצליחו להדביק בהתלהבות ובתשוקת העשייה שלהן את כל מי שפנו אליו והתוצאות הוכיחו את עצמן והיו בהתאם. תוך פרק זמן קצרצר כבר עמדה לרשותם קולקציה מרשימה ויפיפייה של למעלה מ-20 מוצרים שונים.

כמעט מבלי לשים לב, הן יצאו למסע מרגש, מפתיע ומלא השראה. מסע שהניב עבורן לא רק מוצרים, אלא גם הנאה מהדברים הפשוטים והטובים. מאנשים יפים, מחומרים, מיופי, מאומנות ומהארץ היפה שלנו. ממש כך, בלי ציניות, הכי Basic שיש.

מאז התווספו לקולקציה שלהן עוד פריטים יחודיים רבים וכיום יש להן מעל 50 מוצרים. האהבה הגדולה של שתיהן היא הים. הם מסתובבות בכל נמלי ארצנו ומעלות ברשתן אוצרות. הדייגים הפכו להיות החברים הכי טובים שלהן ואין דייג בארץ שהן לא מכירות.

אמרתי כבר שהן נעזרות במשאבים שנגישים להן בסביבתן? כך גם עם הדייגים. משוט ישן שנסחף לחוף, רשתות דייג שיצאו לגמלאות, צדפים וחלקי עץ מסירות ישנות. חפצים שאין להם דורש הפכו בזכותן למצרך מוערך. אני בהחלט יכולה לדמיין את החיוך הגדול על שפתיו של הדייג, שהצליח ללכוד ברשתו חפץ כזה ולהעניק אותו לשתי הבנות הללו. החיוך שלהן והברק בעיניים, בהחלט שווים את המאמץ.

החלקים האלו שהן מקבלות במתנה מהים, מקבלים את מגע ידן האוהב והופכים למוצרים בקולקציה שלהן. תנובת הים והחומרים משתנה ואיננה קבועה, כך שהקולקציה נתונה לשינויים מתמידים. פריטים באים, פריטים הולכים והופכים את הקולקציה לדינמית. לא פשוט לבסס קולקציה על משאבים משתנים, אבל אין ספק, שאם יש מספיק מעוץ, יצירתיות וגמישות מחשבתית, זה יכול לעבוד וגם להוות יתרון. Basic הוא דוגמא מצויינת לכך.

לאחר שהתארחו בשנה האחרונה בשואו רום של פנטהאוז באודים, הן מצאו סוף סוף מקום משל עצמן, מקום שמתאים לתפיסת עולמן העיצובית והמנטלית. אם נכנסים מהכניסה הצפונית לאודים (מכיוון כביש 553, מצומת דרור לנתניה), אחרי כמה מטרים יש שביל שפונה ימינה, לכיוון הנחלה הראשונה (יש שלט של שמן זית). את ההפתעות שמצאתי שם, קצרה היריעה מלהכיל, אבל בכל זאת, אני אנסה קצת לשתף אתכן.

ההפתעות שגיליתי במהלך הביקור שלי אצל Basic לא הסתיימו רק בגזרת הבנות. מסתבר שלצד הבנות, יש אימפריית אספנות מעוררת השתאות, שרק משוגעים אמיתיים לדבר יכולים לאסוף. בהאנגר ענק שממוקם מול הקרון של Basic, אוסף רביב, בעל המקום, חפצים, רהיטים ואפילו מכוניות (sabra) מתקופות רחוקות. לא יכולתי לפספס את האדם שמאחורי האוסף הזה ולאחר כמה דקות, היה לי את הכבוד לפגוש אותו וגם לקבל ממנו סיור מודרך, שהשאיר אותי פעורת פה...

רביב אוהב דברים של פעם. דברים שיש להם עבר וסיפור. במיוחד הוא אוהב כלי מיכון ותיקים מברזל, שהוא משפץ ומחזיר לחיים. הכי "עושים לו את זה" פריטים שיש להם קשר לארץ שלנו. שבאו מכאן, או שהגיעו מזמן מארצות רחוקות וקשרו את גורלם עם ארצנו. כך למשל הוא הדגים לי בהתלהבות רבה איך החזיר לחיים פטיש עלים ישן, שיוצר לפני כמאה שנה ועדיין כוחו במותניו.

ההיי לייט של הסיור היה כשהוא הראה לי מזחלת שלג ישנה מברזל וחיוך גדול וממתיק סוד התפשט על פניו. "מה למזחלת שלג ולאהבתך לוינטאג' מקומי"? שאלתי אותו. יפה, ענה הבחור, "על מאיר שלו שמעת?" הוא התפרץ לדלת פתוחה... "ברור", עניתי, "הוא הסופר האהוב עלי" (שלא לאמר נערץ...). אם כך, הוסיף הבחור, ודאי קראת באחד מספריו על מזחלת הבוץ ששמשה את ילדי עמק יזרעאל בילדותם... היא, היא ולא אחרת, נמצאת ברשותו של הבחור המיוחד הזה, בחור שקסמו בחלומותיו ובהגשמתם.

כן, גם רביב הוא איש של חלום וחזון. עוד מילדותו אהב מאוד טרקטורים ואין ילד, או גבר (או במקרה שלי, גם אשה...) שיוכלו להישאר אדישים למראה אוסף הטרקטורים והמיכון החקלאי שלו.

לצד אוספיו המרשימים, הגשים רביב לאחרונה עוד חלום ותיק וביחד עם חברו, עמית הר לב, העתיקו השניים נפחיה מהישוב שרונה שבצפון הישר לאודים והקימו לצידה גם גלריה ומדרשה לברזל אחת ויחידה מסוגה. אני הגעתי לשם ממש במקרה, ביום הראשון לפתיחתה.